יוֹם ג' שֶׁהוּא חש''מ, עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ, וְאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא בַּעֲבוֹדָה, וְאִם לֹא אֲמָרוֹ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְכֵן מַזְכִּירוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְאִם לֹא אֲמָרוֹ (ב) אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ; וּבְמוּסָף מִתְפַּלֵּל כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בַּמּוּסָף שֶׁל יוֹם טוֹב. הגה: אֶלָּא כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְעַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךְ מִפִּי כְּבוֹדְךְ כָּאָמוּר, אוֹמֵר: וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה וְגוֹ', עַד וּשְׁנֵי תְּמִידִין כְּהִלְכָתָן (טוּר).
נוֹהֲגִים שֶׁבְּיוֹם טוֹב אוֹמֵר: (ג) אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אוֹמֵר: אֶת יוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. וְאָנוּ (ד) אֵין נוֹהֲגִין לוֹמַר מִקְרָא קֹדֶשׁ כְּלָל, לֹא בְּיוֹם טוֹב וְלֹא בְּחֹל הַמּוֹעֵד (טוּר).
באר היטב
(ג) את. וכתב המ''א ומכאן ראיה שאין לומר הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב בברכת המזון בחו''ה ע''ש ושמעתי שביו''ט שחל להיות בשבת שי''א הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת טוב ומנוחה לחיי העולם. ח''י: (ד) אין. ועכשיו המנהג לומר את יום מקרא קודש וכן הסכמת האחרונים:
כָּל הַיָּמִים שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וּשְׁנֵי יָמִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל יוֹם טוֹב, קוֹרִים הַהַלֵּל בְּדִלּוּג כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.
באר היטב
(ב) אין. לפי שאינו מחויב לאכול פת ע''ל סי' קפ''ח: