יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹמֵר בְּאַתָּה בְחַרְתָּנוּ, וַתּוֹדִיעֵנוּ.
יֵשׁ נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי (א) וְשֵׁנִי אַחַר הַפֶּסַח, וְכֵן אַחַר חַג הַסֻכּוֹת; וּמַמְתִּינִים עַד שֶׁיַּעֲבֹר כָּל חֹדֶשׁ נִיסָן (ב) וְתִשְׁרֵי, וְאָז מִתְעַנִּים. הגה: מִיָּד שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְעַנּוֹת (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וּבְאַשְׁכְּנַז וְצָרְפַת נָהֲגוּ לְהִתְעַנּוֹת, וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּמוֹ (ג) תַּעֲנִית צִבּוּר לִקְרוֹת וַיְחַל (טוּר).
נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא (א) לִשָּׂא אִשָּׁה בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת עַד ל''ג לָעֹמֶר, מִפְּנֵי שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן מֵתוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא; אֲבָל (ב) לְאָרֵס וּלְקַדֵּשׁ, שַׁפִּיר דָּמִי, וְנִשּׂוּאִין נָמֵי, מִי שֶׁקָּפַץ וְכָנַס אֵין עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ. הגה: מִיהוּ מִלַּ''ג בָּעֹמֶר וָאֵילָךְ הַכֹּל (ג) שָׁרֵי (אַבּוּדַרְהַם וּבֵית יוֹסֵף וּמִנְהָגִים).
באר היטב
(א) לישא. וכ' הב''ח ונ''ל דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו בנים או יש לו כי כן נהגו שלא לחלק עכ''ל. אבל מהר''ם לונזאנ''י בספר שתי ידות כ' דבזמן שיש סיבה כגון שלא קיים פו''ר או שאין לו מי שישמשו וכיוצא לא חיישינן למנהגא וכן הסכים הפר''ח. והריק''ש בספר ערך לחם כתב דלחזור גרושתו מותר: (ב) לארס. שמא יקדמנו אחר. וכתב המ''א ומותר לעשות גם כן סעודת אירוסין. ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ''מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפי' סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות נהגו איסור. מ''א וח''י ע''ש: (ג) שרי. היינו לאותן הנוהגין לספר מל''ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור גם כן לישא. ב''ח ולבוש ומנהגים וד''מ: וכתב בתשובת חינוך ב''י שמי שאין לו אשה ובנים שמותר לישא אשה אחר ל''ג בעומר. ובתשו' שבות יעקב ח''ב סי' ל''ה חולק עליו וכתב דחמירא סכנתא שפ''א הקיל חכם אחד להתיר בענין הנשואין ולא עלתה זיווגם יפה עיין שם. מיהו עד ראש חודש אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמו שכתב ס''ג מ''א. וכתב במנהגים וב''ח הסכמת אחרונים דאם חל ראש חודש אייר בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת אף למנהגינו שאוסרין הכל קודם ראש חודש וכ''כ הח''י עיין שם: וא''ז כתב שזקינו הגאון הנהיג בפראג לאסור בנשואין וכן שלא להסתפר בר''ח רק בל''ג בעומר וערב עצרת דוקא ע''ש. ועיין ט''ז סעיף קטן ב' וכתב הח''י דכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר עיין שם. וכתב הכנה''ג מ''ש בש''ע אין עונשין אותו היינו דוקא בנשואין שעושה מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר נוהגין לקנוס ולענוש עיין שם:
באר היטב
(א) ושני. שחוששין שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה כמו שמצינו באיוב. (וכ''ש שבקל אדם עובר עבירות באיזה מלאכה דלא הותר בי''ט אלא צורך קצת ואף בחה''מ לא הותר רק דבר אבוד מהקרן ושאין מכוין מלאכתו במועד ואין איש צדיק בארץ וכו' בימים האלו לעבור דת במקצת ח''ץ) אבל בעצרת דאינו אלא יום אחד אין חוששין: (ב) ותשרי. ואף למנהגינו שנוהגין שמותר להתענות בתשרי אחר אסרו חג מ''מ אין קובעין בו תענית בתחלה ומברכין אותו בבה''כ מיד בשבת הראשון שאחר ראש חודש דלא כהגמ''י להמתין עד י''ז לחשון. ומברכין מי שמתענה בה''ב ומי שעונה אמן א''צ קבלה. וכתב המ''א כשיש מילה או חתונה נוהגין לברך במנחה משום מהיות טוב אל תקרא רע ע''ש: (ג) תענית ציבור. ואם אירע ברית מילה מצוה לאכול וא''צ התרה עיין סי' תקס''ו ותקס''ח ויכולים לומר סליחות אפי' אין עשרה מתענים רק שלא יאמרו ת''צ קבעו שו''ת עבודת הגרשוני סי' נ''ז: