כָּל מְלָאכָה הָאֲסוּרָה בְּשַׁבָּת (א) אֲסוּרָה בְּיוֹם טוֹב, חוּץ מִמְּלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ, וְחוּץ מֵהוֹצָאָה וְהַבְעָרָה וְכֵן מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם מֵאֶתְמוֹל. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין אֲפִלּוּ בְּאֹכֶל נֶפֶשׁ עַצְמוֹ כָּל (ב) שֶׁאֵינוֹ מֵפִיג טַעַם כְּלָל, אִם עֲשָׂאוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב (אוֹר זָרוּעַ וּמַהֲרִי''ל); מִיהוּ אִם לֹא עֲשָׂאוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְיֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ יוֹם טוֹב, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יְדֵי (ג) שִׁנּוּי (סְמַ''ג וְרַ''ן).
קְצִירָה (ד) וּטְחִינָה וּבְצִירָה, וּסְחִיטָה וְצֵידָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ, אֲסָרוּם חֲכָמִים.
באר היטב
(ד) וטחינה. הטעם לפי שהאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כאחד ולדרוך כל ענביו כא' ולטחון הרבה ביחד וחשו חכמים שאם היו מותרים בי''ט היה קוצר כל שדהו ובוצר כל כרמו ודורך כל ענביו וימנע משמחת י''ט וכן צידה אסרו מה''ט. וכתב מהרי''ל בי''ט של פסח מותר לטחון מצה אפוי' דאין טחינה אחר טחינה אך יזהר שלא יברר פירורים גדולים מהקטנים דבורר אסור גם בי''ט וע' סי' תק''י:
אֵין מוֹצִיאִין (ה) מַשָּׁא עַל הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב.
באר היטב
(ה) משא. אין לפרש משום שביתת בהמתו שהרי אדם עצמו מותר להוציא בי''ט אלא הטעם שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וע' סי' רמ''ו ס''ג אם יש לאסור שביתת בהמה בי''ט או לא ועיין בפר''ח ומג''א ובשכנה''ג שם וע' יד אהרן כאן:
באר היטב
(א) אסורה. (הטעם בספר החינוך סי' שט''ו כדי שיזכרו ישראל הניסים הגדולים שעשה הש''י להם ולאבותיהם וידברו בם ויודיעום לבניהם כי מתוך השביתה מעסקי העולם יהיו פנוים לעסוק בהם) וכל שאסור לעשותו אסור לומר לעכו''ם לעשותו. ב''י ועיין ר''ס תקמ''ג: (ב) שאינו. ומה''ט יש לבשל פירות היבשים קודם י''ט שהם טובים יותר כשנתבשלו מאתמול. של''ה: (ג) שינוי. ומותר לכתחלה להמתין עד י''ט לעשותו בשינוי ומ''מ כתב מהרי''ל ללוש הרימזיל''ש או לאקשי''ן מעי''ט דהישנים יותר טובים וגם אסור לדוך שקדים בי''ט להוציא מהן חלב כי אפשר לעשותם מבעי''ט אף שמפיג קצת. מ''א: