מֻקְצֶה, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר בְּשַׁבָּת הִחְמִירוּ בּוֹ בְּיוֹם טוֹב וַאֲסָרוּהוּ. הגה: וְיֵשׁ מַתִּירִין מֻקְצֶה אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב (טוּר בְּשֵׁם פּוֹסְקִים); אֲבָל (ו) נוֹלַד אָסוּר, לְדִבְרֵיהֶם, אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְכָל מֻקְצֶה שֶׁאֵינוֹ בַּעֲלֵי חַיִּים, כְּגוֹן (ז) אוֹצָר שֶׁל פֵּרוֹת וְעֵצִים, סַגֵּי כְּשֶׁיֹּאמַר: מִכָּאן אֲנִי (ח) נוֹטֵל, וְאֵין צָרִיךְ (ט) שֶׁיִּרְשֹׁם (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ד ח''ג). וּמֻתָּר (י) לְהָכִין מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּב' יָמִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת (כָּל בּוֹ). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש''י כָּל דִּינֵי מֻקְצֶה.
בְּגָלֻיּוֹת שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים מִסָפֵק, כָּל מַה שֶּׁאָסוּר בָּרִאשׁוֹן אָסוּר בַּשֵּׁנִי וְהָיוּ מְנַדִּין לְמִי שֶׁמְּזַלְזֵל בּוֹ; וְאִם הוּא צוֹרְבָא דְּרַבָּנָן, לֹא הָיוּ מַחְמִירִין לְנַדּוֹתוֹ אֶלָּא הָיוּ (א) מַלְקִין אוֹתוֹ.
באר היטב
(א) מלקין. פי' מכת מרדות. וכתב מהרא''י בביאורי רש''י ס''פ כי תצא שהוא י''ג מכות ע''ש וברמב''ם לא משמע כן מ''א. ועיין רש''י בחולין דף קמ''א ע''ב שכתב מכת מרדות אין לה קצבה ע''ש. וע' כנה''ג ובמ''א וביד אהרן:
אֵין חִלּוּק בֵּין רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי אֶלָּא לְעִנְיַן מֵת, וְכֵן לִכְחֹל אֶת הָעַיִן; הגה: אוֹ שְׁאָר חֹלִי שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה (רַ''ן פֶּרֶק אֵין צָדִין) וְאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר בָּרִאשׁוֹן אֶלָּא עַל יְדֵי (ב) עַכּוּ''ם אִם אֵין בּוֹ סַכָּנָה, בַּשֵּׁנִי מֻתָּר אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, חוּץ מִיּוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה דִּשְׁנֵי יָמִים קְדֻשָּׁה אַחַת אֲרִיכְתָּא הֵן. הגה: וְדַוְקָא שְׁבוּת דְּרַבָּנָן דּוּמְיָא דְּמִכְחַל עֵינָא, אֲבָל אַב מְלָאכָה אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי (רַ''ן פֶּרֶק אֵין צָדִין וְהַמַּגִּיד פֶּרֶק רִאשׁוֹן).
באר היטב
(ב) עכו''ם. מי שנפל ונצרר הדם אסור להקיז דם שקורין שרעפפי''ן או קעפ זעצי''ן אפי' ע''י עכו''ם שיכול להמתין עד למחר. או''ה מ''א:
באר היטב
(ו) נולד. וא''כ אין לטלטל עצמות שנתפרקו בי''ט: (ז) אוצר. וה''ה פירות העומדים לסחורה: (ח) נוטל. ולהמתירין מוקצה א''צ אמירה אלא בגרוגרות וצמוקים כמ''ש סי' ש''י סעיף ה'. מ''א: (ט) שירשום. ע' מ''א שהעלה דבפירות דחזו ולא חזו לכ''ע צריך שירשום ויאמר מכאן ועד כאן אני נוטל למחר דאיכא למיחש דלמא שביק הרעים ונוטל היפים ומטלטל מידי דלא חזי וכמו שכתב סי' תל''ז ס''י ע''ש: (י) להכין. אע''ג דלקמן סי' תק''ג פסק דאסור להכין מיו''ט לחבירו הכא שאני כיון שא''צ אלא אמירה לחוד במידי שאינו בע''ח ט''ז וכ''כ המ''א דקאי אדלעיל מיניה שבאוצר מותר להכין וכו' ע''ש: