יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּה וְצִפֳּרִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּטְּפִיחִים, (פי' כְּלֵי חֶרֶס הַבְּנוּיִים בַּכְּתָלִים לְקַנֵּן בָּהֶם הָעוֹפוֹת), אָסוּר לְצוּדָן; לְפִיכָךְ אֵין זִמּוּן מוֹעִיל לָהֶם. וְהָנֵי מִלֵּי בִּגְדוֹלִים, אֲבָל בִּקְטַנִּים שֶׁאֵינָם מַפְרִיחִים מֻתָּר לְצוּדָן, אֲבָל זִמּוּן צְרִיכִים.

כֵּיצַד הוּא הַזִּמּוּן, אוֹמֵר: זֶה וְזֶה אֲנִי נוֹטֵל לְמָחָר, וְאֵין צָרִיךְ לְנַעְנְעָם. אֲבָל בְּאוֹמֵר: מִכָּאן אֲנִי נוֹטֵל לְמָחָר, לֹא סַגֵּי.

אִם זִמֵּן כָּל הַשּׁוֹבָךְ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְזוּג, אֵינוֹ מוֹעִיל. הגה: וְאִם הוּא אֶפְשָׁר שֶׁיִּצְטָרֵךְ כָּל הַשּׁוֹבָךְ, יָכוֹל לְהַזְמִין כָּל הַשּׁוֹבָךְ וּלְמָחָר נוֹטֵל מַה שֶּׁצָּרִיךְ (רַבֵּנוּ יְרוּחָם וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פ''ק דְּבֵיצָה).