ההלכה היומית
יום חמישי (סוכות) י"ג תשרי תשפ"ד
סימן תק"א
סעיף ו'

כֵּלִים (ה) שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּיוֹם טוֹב, אֵין מַסִיקִים בָּהֶם מִפְּנֵי שֶׁהֵם נוֹלָד. וְאִם הִסִּיק בַּכֵּלִים, אָסוּר לַהֲפֹךְ בָּאֵשׁ לְאַחַר שֶׁהֻדְלְקוּ בְּמִקְצָת דְּאָז הָווּ שִׁבְרֵי כְּלִי, אֶלָּא אִם כֵּן רִבָּה עֲלֵיהֶם עֵצִים מוּכָנִים (הַמַּגִּיד פ''ב וְרַ''ן פ''ק דְּבֵיצָה). אֲבָל מַסִיקִין בְּכֵלִים (ו) שְׁלֵמִים אוֹ בְּכֵלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מִבְּעוֹד יוֹם.

באר היטב

(ה) שנשברו. דאסור לטלטלם ואפילו לשרפם במקומו אסור דמוקצה אסור ליהנות ממנו אבל כשמדליק כלי שלם אע''פ שנתקלקל לסוף ההנאה באה אח''כ מאיליה. עץ המיוחד לחתות בו האש שנשבר אסור להסיקו דהוה ליה נולד. יש''ש גמרא: (ו) שלמים. ומיירי שאין לו עצים דאל''כ עבר על בל תשחית. מ''א:

סימן ז'
סעיף תק"א

שְׁקֵדִים וֶאֱגוֹזִים שֶׁאֲכָלָם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מַסִיקִין (ז) בִּקְלִפֵּיהֶם בְּיוֹם טוֹב. וְאִם אֲכָלָם בְּיוֹם טוֹב, אֵין מַסִיקִין בִּקְלִפֵּיהֶם. הגה: גַּם אֵין לְהַסִּיק עִם (ח) הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים עַצְמָן, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם עֲדַיִן בַּקְּלִפָּה (בֵּית יוֹסֵף). וְלַפִּידִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, שֶׁכָּבוּ, מֻתָּר לַחֲזֹר וּלְהַדְלִיקָם אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹ יוֹם טוֹב אַחַר (ט) שַׁבָּת. (הָרֹא''שׁ וּמָרְדְּכַי רֵישׁ בֵּיצָה וּבֵית יוֹסֵף).

באר היטב

(ז) בקליפיהם. ואפי' ראוים למאכל בהמה מ''מ הוה ליה נולד דאתמול היו עומדים לאדם. הרא''ש: (ח) האגוזים. דאין מוכנים להסיק כלל. ב''י ועיין מ''א: (ט) שבת. הנה בדין זה רבו הדיעות ע''כ העלה הט''ז דבשני ימים טובים ש''ג מותר לכולי עלמא להדליק בליל שני מה שכבה בליל ראשון. אבל ביו''ט אחר שבת ובר''ה בהא פליגי הפוסקי' וראוי לכל אחד לצאת ידי הכל ולעשות פתילות חדשות ולא להדליק בפתילות ישנות אפי' בצד השני שלא הדליק עדיין. מיהו יכול לטלטל להפתילה הישנה ואף ע''פ שהמרדכי אוסר גם הטלטול בהא ודאי נסמוך על המקילין עכ''ל ועיין מ''א:

סימן תק"ב
סעיף א'

אֵין (א) מוֹצִיאִין הָאֵשׁ לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין עוֹשִׂין פְּחָמִים, וְאֵין נוֹפְחִין בְּמַפּוּחַ אֶלָּא בִּשְׁפוֹפֶרֶת; וְנָהֲגוּ הֶתֵּר בְּמַפּוּחַ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים עַל יְדֵי שִׁנּוּי לְהָפְכוֹ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. הגה: וּמֻתָּר לְכַסּוֹת הָאֵשׁ בִּכְלִי אוֹ בְּעָפָר מוּכָן, אִם אֵינוֹ (ב) מְכַבֶּהוּ, וְדַוְקָא לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן אֲבָל לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב שֵׁנִי, אָסוּר. (מַהֲרִי''ל). הָעוֹשֶׂה מְדוּרָה בְּיוֹם טוֹב, כְּשֶׁהוּא עוֹרֵךְ אֶת הָעֵצִים אֵינוֹ מַנִּיחַ זֶה עַל זֶה עַד שֶׁיְּסַדֵּר הַמַּעֲרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה, אֶלָּא אוֹ שׁוֹפֵךְ הָעֵצִים בְּעִרְבּוּב, אוֹ עוֹרֵךְ בְּשִׁנּוּי. כֵּיצַד, מַנִּיחַ עֵץ לְמַעְלָה, וּמַנִּיחַ אַחֵר תַּחְתָּיו וְאַחֵר תַּחְתָּיו עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרֶץ; וְכֵן הַקְּדֵרָה אוֹחֵז אוֹתָהּ וּמַכְנִיס הָאֲבָנִים תַּחְתֶּיהָ, אֲבָל לֹא יַנִּיחֶנָּה עַל גַּבֵּי הָאֲבָנִים; וְכֵן הַמִּטָּה, אוֹחֵז הַקְּרָשִׁים לְמַעְלָה וּמַכְנִיס הָרַגְלַיִם תַּחְתֵּיהֶם; אֲפִלּוּ בֵּיצִים, לֹא יַעֲמִיד אוֹתָם שׁוּרָה עַל גַּבֵּי שׁוּרָה עַד שֶׁיַּעַמְדוּ כְּמוֹ מִגְדָּל, אֶלָּא יְשַׁנֶּה וְיַתְחִיל מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, צָרִיךְ שִׁנּוּי. הגה: וְכֵן שֻׁלְחָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְּפָנוֹת הַמַּגִּיעוֹת לָאָרֶץ (תּוֹסָפוֹת) צָרִיךְ שִׁנּוּי, אֲבָל מֻתָּר לְהוֹשִׁיב שֻׁלְחָן שֶׁלָּנוּ עַל רַגְלָיו וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם בִּנְיָן; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ מַגִּיעַ לָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָאֲוִיר שֶׁל תַּחְתָּיו, שָׁרֵי. (טוּר).

באר היטב

(א) מוציאין. וכ' הרב המגיד ונראה שאם הוציא אש מותר להשתמש בו ע''ש. וט''ז חולק עליו וכ' דאסור להשתמש בו ואפי' בדיעבד אסור תבשיל שנתבשל בו ע''ש. והיד אהרן סותר הראיות של הט''ז ע''ש: (ב) מכבהו. ויש''ש כתב דאפי' מכבהו דבר שאין מתכוין הוא ע''ש:

יום חמישי (סוכות) י"ג תשרי תשפ"ד

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן