הָיָה לוֹ קֶמַח אוֹ עִסָה בְּשֻׁתָּפוּת עִם הַעַכּוּ''ם, אָסוּר (יא) לֶאֱפוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא יְחַלְּקֶנָּה וְיֹאפֶה אֶת שֶׁלּוֹ.

אִם יֵשׁ לְאָדָם הַרְבֵּה פַּת נְקִיָּה, אֵינוֹ אוֹפֶה פַּת אַחֶרֶת אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּנֵי בַּיִת שֶׁרָגִיל לְהַאֲכִילָם פַּת הַדְרָאָה; אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ פַּת הַדְרָאָה הַרְבֵּה, יָכוֹל לֶאֱפוֹת פַּת נְקִיָּה.

אָסוּר לַעֲשׂוֹת שְׂאוֹר בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא עַל יְדֵי שִׁנּוּי, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם.