מֻתָּר לֶאֱפוֹת תַּנּוּר מָלֵא פַּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא פַּת אַחַת. וְדַוְקָא בְּתַנּוּרֵיהֶם, שֶׁהָיוּ קְטַנִּים וְהָיוּ מְדַבְּקִים הַפַּת בְּדָפְנוֹתֵיהֶם וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא מָלֵא אֵין מָקוֹם לְחֻמּוֹ לְהִתְפַשֵּׁט וְהַפַּת נֶאֱפֶה יָפֶה, אֲבָל בַּתַּנּוּרִים (ו) שֶׁלָּנוּ אֵין לֶאֱפוֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ.

מֻתָּר לִסְתֹּם פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט וְרֶפֶשׁ שֶׁעַל שְׂפַת הַנָּהָר, וְהוּא שֶׁרִכְּכוֹ מֵאֶמֶשׁ אוֹ עָשָׂה בּוֹ (ז) סִימָן וְנִתְּקוֹ לְצַד אֶחָד; אֲבָל לְגַבֵּל טִיט בְּיוֹם טוֹב, אָסוּר. וּמֻתָּר לְגַבֵּל (ח) אֵפֶר לִסְתֹּם בּוֹ פִּי הַתַּנּוּר.

אֵין מְלַבְּנִים אֶת (א) הָאֲבָנִים לִצְלוֹת אוֹ לֶאֱפוֹת עֲלֵיהֶם, מִפְּנֵי (ב) שֶׁמְּחַסְמָן; וְאֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת עֲלֵיהֶם, וְאֵין פּוֹצְעִין אֶת (ג) הַקָּנֶה לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמוֹ שִׁפּוּד לִצְלוֹת בּוֹ.