אָדָם מֻתָּר לִטְבֹּל בְּיוֹם טוֹב מִטֻּמְאָתוֹ.
אֵין עוֹשִׂין (ה) מֻגְמָר, דְּהַיְנוּ לְפַזֵּר מִינֵי בְּשָׂמִים עַל הַגֶּחָלִים, בֵּין לְהָרִיחַ וּבֵין לְגַמֵּר הַבַּיִת אוֹ הַכֵּלִים; אֲבָל אִם עוֹשֶׂה כְּדֵי לִתֵּן רֵיחַ טוֹב בְּפֵרוֹת (ו) לְמַתְּקָן לַאֲכִילָה, מֻתָּר אֲפִלּוּ אִם מְפַזְּרָן עַל גַּבֵּי גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ. הגה: וְאָסוּר לִסְחֹף כּוֹס מְבֻשָּׂם עַל הַבְּגָדִים, מִשּׁוּם דְּמוֹלִיד בָּהֶן (ז) רֵיחָא, (הַמַּגִּיד פ''א וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי ספ''ב דְּבֵיצָה).
אֵין מְבַשְּׁלִים לְצֹרֶךְ (א) עַכּוּ''ם בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ אָסוּר לְהַזְמִינוֹ שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ; וְדַוְקָא לְהַזְמִינוֹ, הגה: לְבֵיתוֹ, אֲבָל לִשְׁלֹחַ לוֹ לְבֵיתוֹ (ב) עַל יְדֵי עַכּוּ''ם, שָׁרֵי, (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''א בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ); אֲבָל עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ, וְכֵן שָׁלִיחַ שֶׁנִּשְׁתַּלַּח לוֹ, וְכֵן עַכּוּ''ם שֶׁבָּא (ג) מֵאֵלָיו, מֻתָּר לְהַאֲכִילוֹ עִמּוֹ וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. הגה: וּמֻתָּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׁבִיל עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה שֶׁמְּבַשֵּׁל בָּהּ לְעַצְמוֹ, (מָרְדְּכַי פ''ב דְּבֵיצָה), אֲבָל לִשְׁאָר עַכּוּ''ם, בְּכָל עִנְיָן (ד) אָסוּר, (א''ח וְתוֹסָפוֹת). וְיִשְׂרָאֵל הָאוֹפֶה בְּתַנּוּר שֶׁל עַכּוּ''ם וְצָרִיךְ לָתֵת לוֹ פַּת אֶחָד, לֹא יְיַחֵד לְעַכּוּ''ם אֶחָד קֹדֶם אֲפִיָּה, דְּאָז אוֹפֶה שֶׁל עַכּוּ''ם, אֶלָּא יֹאפֶה סְתָם וְיִתֵּן לוֹ אַחַר כָּךְ אֶחָד (כָּל בּוֹ).
באר היטב
(א) עכו''ם. וה''ה לצורך קראי''ם. הרב בצלאל ורש''ך כתב דיש מתירין. כנה''ג ע''ש: (ב) ע''י עכו''ם. נראה דזה מיירי שיש איסור טלטול לבית העכו''ם ע''כ צריך שליח העכו''ם אבל ע''י ישראל אסור אע''ג דבי''ט אין עירוב והוצאה היינו לצורך ישראל אבל לצורך עכו''ם לא. ואם העכו''ם דר תוך הרחוב שהוא מותר לטלטל שם גם ע''י שליח ישראל שרי ט''ז שם. כ' בס' תניא אחר שתיקן כל צרכי סעוד' סמוך לסעודה מותר להזמינו וכ' המ''א ונ''ל דוקא שלא היה דעתו עליו קודם סעודה כגון שהעכו''ם בא אליו סמוך לסעודה ועיין ט''ז: (ג) מאליו. זו דעת רמב''ם אבל הטור חולק עליו וכתב הט''ז להכריע להלכה דאם בא מאליו והישראל נותן לו לאכול בלא הזמנה והפצרה שיאכל אצלו אין איסור שמא ירבה אבל אם מפציר בו שיאכל אצלו אע''פ שבא מאליו מ''מ כיון שחביב לו שיאכל אצלו חיישינן שמא יבשל לו קדרה אחרת עוד דמה לי שהזמינו בדרך שליחות לביתו או שהזמינו אחר שבא אליו עכ''ל ע''ש: (ד) אסור. משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו בקדירה אחרת ועיין מ''א וט''ז:
באר היטב
(ה) מוגמר. ומותר להביא כלי מלא נקבים ומכסין אותו מעי''ט ופוקקין נקביו ולמחר פותחין הנקבים ונמצא הבית מתגמר ואפי' בשבת מותר. רש''ל: (ו) למתקן. אפי' טובים לאכילה בלא''ה אלא שרוצה למתקן יותר נמי שרי. מ''א: (ז) ריחא. עסי' תרנ''ח ס''ב ומה''ט כתבו הט''ז בסי' זה והמ''א בסי' זה ובסי' קכ''ח דאסו' ליתן מי וורדים בשבתות וי''ט לתוך המים לצורך נטילת ידים לכהנים ואפי' ששופכים מעי''ט מ''מ מולידין ריח בי''ט ע''י הכהנים וכ''כ הלק''ט ח''א סי' י''ט. אבל בתשו' גינת ורדים חא''ח כלל ג' סימן ט' כתב דבידים אין שום איסור כלל כי אם במים דודאי קמוליד ריחא דאסור. וכ''פ בתשובת ח''צ סי' צ''ב דבידים אין שום איסור כלל ע''ש. (אבל בספר א''ר כתב כיון דשמן עצמו מעורב במים לא הוי מוליד ריח ע''ש):