עַכּוּ''ם שֶׁהֵבִיא דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב, אִם יֵשׁ מִמִּינוֹ בִּמְחֻבָּר אוֹ (א) שֶׁמְּחֻסָר צֵידָה, (ב) אָסוּר אַף לְמִי שֶׁלֹּא הוּבָא בִּשְׁבִילוֹ לְאָכְלוֹ בּוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִלּוּ עָבַר וְנָתַן לְפִיו וּלְעָסוֹ אָסוּר לְבָלְעוֹ, (ר''ש בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה בפ''ב דִּתְרוּמוֹת); וַאֲפִלּוּ (ג) לְטַלְטְלָן, אָסוּר. וְלָעֶרֶב, מֻתָּרִים בִּכְדֵי (ד) שֶׁיַּעֲשׂוּ. וּבִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אִם הוּבָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן מֻתָּר מֻתָּר (ה) מִיָּד בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֵׁנִי בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין לְאָסְרוֹ עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב שֵׁנִי, (טוּר בְּשֵׁם ר''ח וְרַשִׁ''י וּסְמַ''ג), וְנוֹהֲגִין לְהַחְמִיר אִם אֵינוֹ לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ אוֹרְחִים וּבִכְהַאי גַּוְנָא, דְּאָז נוֹהֲגִין (ו) לְהָקֵל לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא הוּבָא בִּשְׁבִילָן, (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ע''ח). וְכֵן אִם הוּבָא בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי, צָרִיךְ לְהַמְתִּין בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ; אֲבָל בִּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹ בְּיוֹם טוֹב הַסָמוּךְ לְשַׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו, אִם הוּבָא בְּרִאשׁוֹן צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב וְשַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ, וְשִׁעוּר כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ הַיְנוּ כְּדֵי (ז) שֶׁיֵּלֵךְ הָאֵינוֹ יְהוּדִי לַמָּקוֹם שֶׁלִּקֵּט וְיִגְמֹר הַמְּלָאכָה וְיַחֲזֹר לְכָאן; וְאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ מֵהֵיכָן הֱבִיאָן, שִׁעוּרָן כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ מִחוּץ לַתְּחוּם.
אֲפִלּוּ תְּלָשָׁן הָאֵינוֹ יְהוּדִי אוֹ צָדָן לְעַצְמוֹ, אוֹ נָפַל מִן הָאִילָן מֵעַצְמוֹ, אוֹ נִצּוֹד מֵעַצְמוֹ, אָסוּר לְאָכְלוֹ בּוֹ בַּיּוֹם וּלְטַלְטְלוֹ, אַף לְמִי שֶׁלֹּא הוּבְאוּ (ח) בִּשְׁבִילוֹ; אֲבָל לָעֶרֶב, מֻתָּרִין מִיָּד בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב אַף לְמִי שֶׁהוּבְאוּ בִּשְׁבִילוֹ.
באר היטב
(ח) בשבילו. פי' בתחלה צדן לעצמו ואח''כ נמלך והביאו לישראל מותרין לו מיד במוצאי יו''ט ראשון של גליות ואין שייך כאן כדי שיעשו כיון שלקטן העכו''ם לצורך עצמו ומיירי בתוך התחום עס''ה ועמ''א:
אֲפִלּוּ אִם הוּא סָפֵק אִם נִלְקְטוּ אוֹ נִצּוֹדוּ הַיּוֹם, (ט) אֲסוּרִים; אֲבָל אִם נִכָּר בָּהֶם שֶׁלֹּא נִלְקְטוּ וְשֶׁלֹּא נִצּוֹדוּ הַיּוֹם, מֻתָּר לְמִי שֶׁלֹּא הוּבְאוּ בִּשְׁבִילוֹ; וְאִם לֹא בָּאוּ מִחוּץ לַתְּחוּם, מֻתָּר אַף לְמִי שֶׁהוּבְאוּ בִּשְׁבִילוֹ. הגה: עַכּוּ''ם מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ שֶׁלֹּא נִלְקַט הַיּוֹם אוֹ נִצּוֹד הַיּוֹם, נֶאֱמָן (וְעַיִּןִ לְעֵיל סי' תקי''ג ס''ו).
באר היטב
(ט) אסורים. עיין סימן שכ''ה סעיף ז' ועיין אחרונים כאן:
באר היטב
(א) שמחוסר. אם הישראל קנה דגים מהעכו''ם מעי''ט והניח אצל העכו''ם בלי חותם ובי''ט רואה שהוא טוב ויפה כמו הראשון שרי דלא חיישינן שהעכו''ם החליף אם אינו נהנה בחליפין כמ''ש בי''ד סי' קי''ח. מ''א בסי' תקי''ז: (ב) אסור. משום מוקצה דבמוקצה כזה אפי' ר' שמעון מודה: (ג) לטלטלן. וביש''ש כתב דמליל שני ואילך מותר בטלטול אף על פי שאסור באכילה לדידן ע''ש והמ''א חולק עליו וכתב דבדבר שאין לו היתר אכילה אסור בטלטול וכמ''ש סס''ד בהג''ה: (ד) שיעשו. שלא יהנה ממלאכת יו''ט. וצ''ע דאם העכו''ם אין מביא בחנם רק שישראל קצץ לו מעות שיביא דגים מעי''ט והעכו''ם שהה והביאן בי''ט אי מותרין לערב מיד דהא אפי' עשה עכו''ם מלבוש בי''ט מותר ללבשו אם קצץ כמ''ש סי' רנ''ב ס''ז עמ''א: (ה) מיד. אפי' למי שהובא בשבילו דממ''נ חד יומא חול הוא: (ו) להקל. וט''ז בשם רש''ל פסק להתיר לאחר בי''ט שני בכל ענין ולעצמו לצורך גדול עיין שם ובמ''א. וכשזימן אורחים מעיר אחרת אף הוא בעצמו מותר לאכול עמהם דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם עמ''א ובתשו' ב''ח סי' נ''ג: (ז) שילך. והכל לפי המעשה אם היה עם שיירא ושהה יום א' צריך להמתין יום א' ואם היה רוכב על סוס ושהה שעה אחד צריך להמתין עד שעה אחד ואם המקום רחוק הרבה א''צ להמתין יותר מיום אחד שהוא יום השבת שנעשה באיסור וע''ל סימן שכ''ה סעיף ח' באחרונים: