ההלכה היומית
יום שלישי לך לך ט' חשון תשפ"ד
סימן תקט"ו
סעיף ד'

עַכּוּ''ם שֶׁהֵבִיא דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל, מִדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָם בִּמְחֻבָּר, בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּה' בְּשַׁבָּת, יֵשׁ מַתִּירִים לְאָכְלָם בְּשַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ, וְיֵשׁ אוֹסְרִים. הגה: וּלְדִידָן דְּנוֹהֲגִין לְהַחְמִיר בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת נָמֵי דִּינָא הָכֵי. וּלְעִנְיַן הִלְכְתָא נִרְאֶה דְּבִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה יֵשׁ לְהַחְמִיר (י) בְּשַׁבָּת, אֲבָל בִּשְׁנֵי יוֹם טוֹב שֶׁל גָּלֻיּוֹת יֵשׁ לְהָקֵל בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא לְאַחֲרֵיהֶן; וְדַוְקָא בְּפֵרוֹת שֶׁאֵין צְרִיכִים הֲכָנָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, אֲבָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ (יא) לְהָכִין בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, אָסוּר מֵאַחַר דִּנְהִיגִין לֶאֱסֹר, וְאַף לְטַלְטֵל בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי אִם לֹא לְצֹרֶךְ אוֹרְחִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ע''ח).

באר היטב

(י) בשבת. כתב רש''ל ואין צריך כ''ש אבל אם הובא ביום ו' צריך במ''ש כ''ש: (יא) להכין. כגון דגים שצריכים בישול ובשבת אסור לבשלם ובי''ט שני נמי א''א לבשלם שהרי מוקצין הם ואסורים אפי' לישראל אחר לדעת רמ''א סס''א. וכתב ט''ז נראה דאין איסור שיבשלם ביו''ט שני כדי לאוכלם בשבת וכ''ש לדעת רש''ל שמתיר בכל גווני לאדם אחר ביו''ט שני ואין כאן איסור מוקצה כלל ואפי' להכרעת רמ''א שאין היתר לאחר אלא לאורחים מ''מ הא קי''ל דאמרינן הואיל ואי מיקלעי אורחים ע''ש וע' ס''ק ו'. והמ''א מתיר לבשל ביו''ט שני ע''י עכו''ם ע''ש:

סימן תקט"ו
סעיף ה'

דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ בִּמְחֻבָּר וְאֵינוֹ מְחֻסַר צֵידָה, אִם בָּא מִתּוֹךְ הַתְּחוּם מֻתָּר לַכֹּל; וְאִם בָּאוּ (יב) מִחוּץ לַתְּחוּם, אָסוּר לְאָכְלָן לְמִי שֶׁהוּבְאוּ בִּשְׁבִילוֹ וּלְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ, אֲבָל מֻתָּר לְטַלְטְלָן בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת אוֹ בְּתוֹךְ הָעִיר מֻקֶּפֶת חוֹמָה אוֹ מִבְצָר שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהֻקַּף לַדִּירָה; וַאֲחֵרִים (יג) מֻתָּרִים אַף לְאָכְלָם. וְלָעֶרֶב יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן צָרִיךְ לְהַמְתִּין מִי שֶׁהוּבְאוּ בִּשְׁבִילוֹ, בִּכְדֵי (יד) שֶׁיַּעֲשׂוּ. הגה: וּמֻתָּרִין אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ לְדִידָן שֶׁנּוֹהֲגִין לְהַחְמִיר בִּשְׁאָר דְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

באר היטב

(יב) מחוץ. אפי' חוץ לי''ב מיל. מ''א: (יג) מותרים. נ''ל דאם היא בהמה ואח' אוכל מעט ממנה מותר לשוחטה מיד. מהרי''ל מ''א: (יד) שיעשו. ע' סי' שכ''ה סעיף ח' בהג''ה די''א דאין הלילה עולה מן המנין ומדלא כתב הרמ''א כאן כלום אפשר דדעתו דבי''ט יש להקל. והלילה עולה מן המנין וגם בלא''ה הרבה פוסקים ס''ל דלא בעינן בכדי שיעשו בתחומין לכן יש להקל וגם היש''ש מיקל. מ''א:

סימן תקט"ו
סעיף ו'

בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ עַכּוּ''ם, מִן הַסְתָם כָּל הַמֵּבִיא לְצֹרֶךְ (טו) הָרֹב מֵבִיא. הגה: מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, אוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁלּוֹקֵט לְצֹרֶךְ שְׁנֵיהֶם, אָסוּר (בֵּית יוֹסֵף וּסְמַ''ג).

באר היטב

(טו) הרוב. ואם יש לחוש שמרבים להביא בשביל ישראל אסור ודוקא כשרואין שמרבים להביא אבל מסתם אין חוששין וכמ''ש סימן תקי''ז. ומיהו בעכו''ם המוכר דגים אם אנו מתירין ליקח ממנו יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל וצריך להתיישב בדבר. ועכו''ם הדר בכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל יש להסתפק אי אמרינן מסתמא צדן לצורך ישראל או אמרינן ניזל בתר רובא דעלמא וצדן לצורך עכו''ם ואח''כ נמלך והביאו לכאן וא''כ אין להם דין מחוסר צידה ונ''ל להקל. מ''א ע''ש:

יום שלישי לך לך ט' חשון תשפ"ד

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן