ההלכה היומית
יום רביעי חיי שרה כ"ד חשון תשפ"ד
סימן תקכ"ו
סעיף ג'

בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא יִתְעַסְקוּ בּוֹ כְּלָל, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי עֲמָמִין, אֲפִלּוּ לְהוֹצִיאוֹ עַל יְדֵיהֶם וּלְהַנִּיחוֹ בְּכוּךְ (פֵּרוּשׁ בַּחֲפִירָה) הָעֲשׂוּיָה מֵאֶתְמוֹל.

סימן תקכ"ו
סעיף ד'

בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי יִתְעַסְקוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וַאֲפִלּוּ לֹא אִשְׁתָּהֵי, אֲפִלּוּ לַחְתֹּךְ לוֹ הַדָּם מֵהַמְחֻבָּר וְלַעֲשׂוֹת לוֹ (ד) תַּכְרִיכִין וְאָרוֹן וְלַחְצֹב לוֹ (ה) קֶבֶר וּלְחַמֵּם לוֹ מַיִם לְטַהֲרוֹ וְלִגְזֹז לוֹ שְׂעָרוֹ; וְאִם אֵין בְּאוֹתָהּ הָעִיר מְקוֹם קְבָרוֹת לְיִשְׂרָאֵל, מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לְעִיר אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת, אֲפִלּוּ חוּץ לַתְּחוּם, וּמַשְׂכִּירִין לוֹ סְפִינָה לְהוֹלִיכוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, דְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי לְגַבֵּי מֵת, (ו) כְּחֹל שַׁוְיוּהָ רַבָּנָן; וַאֲפִלּוּ אֶפְשָׁר בַּעֲמָמִין, יִתְעַסְקוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל; הגה: אֲבָל בְּאַשְׁכְּנָז וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נוֹהֲגִין כֵּן, אֶלָּא כָּל הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר בַּעֲמָמִין עוֹשִׂין הַקֶּבֶר וְהָאָרוֹן וְתַכְרִיכִין עַל יְדֵי (ז) עֲמָמִין, וּשְׁאָר הַדְּבָרִים עוֹשִׂים (ח) יִשְׂרָאֵלִים כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן; אֲבָל אִם לֹא אֶפְשָׁר בַּעֲמָמִין, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת הַכֹּל עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל (מָרְדְּכַי הל' אֵבֶל וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן פ''ב), חוּץ מִן הַכִּפָּה שֶׁבּוֹנִים עַל הַקֶּבֶר שֶׁאֵין בּוֹנִין אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב. הגה: אֲבָל מֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ (ט) בְּעָפָר כְּדַרְכּוֹ בַּחֹל (בֵּית יוֹסֵף), וּדְלֹא כְּיֵשׁ מַחְמִירִין, כֵּן נִרְאֶה לִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁרוֹצִים לְקָבְרוֹ בּוֹ בַּיּוֹם; אֲבָל אִם אֵין רוֹצִים לְקָבְרוֹ בּוֹ בַּיּוֹם, אֵין עוֹשִׂים לוֹ שׁוּם דְּבַר אִסוּר מְלָאכָה, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי, אֲבָל (י) טִלְטוּל מֻתָּר וְדִין קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה אִם מֵת לוֹ מֵת בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן אוֹ שֵׁנִי, עַיֵּן לְעֵיל סי' ע''א סָעִיף ב' וּלְקַמָּן סִימָן תקמ''ח בְּסָעִיף ה'.

באר היטב

(ד) תכריכין. ואם יכול למצוא תכריכין מוכנים אין לעשות חדשים. אם התכריכים מטונפים מותר לכבסם. ואם אין לו נסרים מנסרים נסרים לארון: (ה) קבר. ודוקא בני החבורה אבל אחרים שאין דרכם לחפור אסור. כ''ש שלא ישליכו אנשים אחרים עפר לסתום הקבר או לטלטל כלי החפירה אם לא שהוא סמוך לחשיכה ע''ש דאז המסייע משובח. ומהרשד''ם חא''ח סי' י''ז כתב דמותר לכל אדם לזכות בכסוי קבר והסכים עמו המ''א ע''ש אבל המשפטי שמואל סי' י''ג חולק על זה ע''ש וע' כנה''ג. וכתב א''ז ראיתי בפנקס חבורה קדישה פה פראג כשנפטר הגאון מוהר''ר אפרים ז''ל ובאו תלמידיו מרנן ורבנן ורצו לטהרו דת''ח ראוי יותר לטהרו תלמידיו ולהתעסק בו ושלחו להגאון מוהר''ר ישעיה ז''ל ר''מ ופסק מאחר שהקברנים מתעסקים כל השנה ומבטלים עסקיהם יתעסקו ג''כ עם הצדיק רק אם ירצו הקברנים מרצונם הטוב לוותר לאיזה אנשים חשובים בשביל כבוד הצדיק הרשות בידם: (ו) כחול. כתב ח''י ח''ד די''ט ב' של ימים הראשוני' הוי כחוה''מ. והתוס' כתבו דאין לחלק בכה''ג. וכתב רש''ל פ''ק דביצה אם צוה להוליכו לקבר אבותיו אין שומעין לו אך אם אינו מסריח ממתינין לו עד למחר ומוליכין אותו. ואם מסריח קוברים אותו היום במקומו ואין מוליכין אותו בי''ט כלל: (ז) עכו''ם. ואם צריך להמתין הרבה שעות ומתוך כך יבא המת לידי בזיון או כיוצא בו יתעסק עמו ישראל: (ח) ישראלים. ומותר לטהרו בסדין בי''ט שני כיון דאינו אלא גזירה שמא יסחוט רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים. יש''ש מ''א: (ט) בעפר. זהו בי''ט שני אבל בראשון אסור ע''י ישראל. ט''ז ועיין ס''ק ה' מש''ש: (י) טילטול. אבל אסור להוציאו אפי' לכרמלית עיין מ''א:

סימן תקכ"ו
סעיף ה'

הַחוֹפֵר קֶבֶר לְמֵת בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי, מֻתָּר לוֹ לִטֹּל (יא) שָׂכָר.

באר היטב

(יא) שכר. וביש''ש אוסר ליטול שכר ואם אינו רוצה לעשו' בחנם מטעין ליה כמו בחליצה. ועס''ס תקפ''ה די''א דלצורך מצוה מותר ליטול שכר שבת וי''ט. מ''א:

יום רביעי חיי שרה כ"ד חשון תשפ"ד

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן