גַּבָּאֵי צְדָקָה גּוֹבִין מֵהַחֲצֵרוֹת בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא יַכְרִיזוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכְרִיזִין בַּחֹל אֶלָּא גּוֹבִין בְּצִנְעָא וְנוֹתְנִים לְתוֹךְ חֵיקָם וּמְחַלְּקִים לְכָל שְׁכוּנָה וּשְׁכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
מֵת הַמֻּטָּל לְקָבְרוֹ, אִם הוּא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן לֹא יִתְעַסְּקוּ בּוֹ (א) יִשְׂרָאֵל וַאֲפִלּוּ יַסְרִיחַ וְאִי אֶפְשָׁר בַּעֲמָמִין, אֲבָל יִתְעַסְקוּ בּוֹ (ב) עֲמָמִין אֲפִלּוּ מֵת בּוֹ בַּיּוֹם וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ד''ש, וַאֲפִלּוּ אִם יְכוֹלִין לְהַשְׁהוֹתוֹ עַד לְמָחָר שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ; וְכָל זֶה בַּעֲשִׂיַּת קֶבֶר וְאָרוֹן וְתַכְרִיכִין, אֲבָל לְהַלְבִּישׁוֹ וּלְחַמֵּם לוֹ מַיִם לְטַהֲרוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ וּלְשׂוּמוֹ בַּקֶּבֶר, מֻתָּר עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל. הגה: וְטוֹב לִזָּהֵר לְטַהֲרוֹ עַל יְדֵי קַשׁ עַל גַּב עוֹר אוֹ נֶסֶר, וְלֹא עַל יְדֵי סְדִינִים, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן פ''ב).
מֵת בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן אָסוּר לַהֲלִינוֹ עַד יוֹם טוֹב שֵׁנִי (ג) כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְקוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל.
באר היטב
(ג) כדי. או שילוו אותו אשתו ובניו. עש''ת עבה''ג ס''ז:
באר היטב
(א) ישראל. ועל ידי קראים נמי אסור משום לפני עור. כנה''ג: (ב) עממין. אם צריך להוליכו לעיר אחרת רחוק ממהלך יום אחד וי''ט ראשון חל בערב שבת ולהמתין עד יום א' לא ירצו העכו''ם להוליכו שהוא יום אידם ולהמתין עד יום ב' יסריח יקברוהו על ידי עכו''ם בביתו ולאחר שבת יוציאוהו או יניחוהו בארון ויחמרוהו בחמר ובזפת ע''י עכו''ם כדי שלא יסריח. ריב''ש ב''י: