אֵין עוֹלִין עַל גַּב אִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּב בְּהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא מְסַפְּקִין לְהַכּוֹת כַּף עַל יָרֵךְ, וְלֹא מְטַפְּחִין לְהַכּוֹת כַּף עַל כַּף, וְלֹא מְרַקְּדִין, וְלֹא (א) דָּנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין, וְלֹא כּוֹנְסִים, וְלֹא מְיַבְּמִים, וְלֹא מְגָרְשִׁין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַפְרִישִׁין תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. הגה: וְדִין פִּדְיוֹן הַבֵּן, כְּדִינוֹ בְּשַׁבָּת כָּךְ דִּינוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְעַיֵּן לְעֵיל סי' של''ט (סָעִיף ד').
שְׁכִיב מֵרַע דְּתַקִּיף לֵיהּ עָלְמָא טוּבָא, שָׁרֵי (ב) לְגָרֵשׁ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.
באר היטב
(ב) לגרש. פירש שהגט נכתב בערב שבת:
הַלְוָאַת יוֹם טוֹב נִתְּנָה (א) לִתָּבַע בְּדִין וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש''ז סָעִיף י''א.
באר היטב
(א) ליתבע. כתב מהר''ם מלובלין התוקע כפו לחבירו ביום טוב לפחות לו מחובו דחייב לקיים דבריו ופשוט הוא ואין ראוי לקנסו עיין שם סימן ע''ב:
באר היטב
(א) ולא דנין. כתב הטור וכולן אם עשאן בין שוגגין בין מזידין מה שעשו עשוי ע''ש. ועיין ט''ז: