(א) ספק. וכתב המ''א ואם קיבל עליו (שבת) [יו''ט] כגון שאמר ברכו אסור עססי' רס''א. אבל הט''ז ועט''ז כתבו משם ראב''ן דאפי' לא עירב עד אחר ברכו יכול לערב כל זמן שהצבור לא התפללו תפלת י''ט ע''ש והיד אהרן הסכים עם המ''א ע''ש ונ''ל דמי שהוא בבית הכנסת ולא הניח עירוב תבשילין ואם ילך לביתו להניח עירוב תבשילין יעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח עירוב תבשילין דיכול להקנות קמחו לאחרים. מ''א:

(ב) מתבשיל. דאיתא דר''א יליף מקרא דאשר תאפו אפו ואשר תבשלו בשלו מכאן שאין אופין אלא על האפוי ולא מבשלין אלא על המבושל ע''כ צריך כאן פת בשביל מה שיאפו פת לצורך שבת ותבשיל בשביל מה שיבשלו ור''י ס''ל דבשביל תבשיל מותר הכל ורוב פוסקים ס''ל כר''י רק ר''ת וקצת דעות ס''ל כר''א ע''כ כשר לכל הפחות בדיעבד כר''י אבל על הפת לחוד לא מהני לכ''ע אף לאפות. אסור לעשות ע''ת לפני עי''ט רק בעי''ט אבל בדיעבד מותר עיין ט''ז ס''ק י''ב ומ''א ס''ק י''ג. כתוב ביש''ש אם עשה תבשיל מיוחד לע''ת או שהפרישו לשם כך אפי' היה דעתו לברך עליו ושכח שרי לבשל דברכות אין מעכבות ואפי' הפרישה אשתו שלא מדעתו שרי עכ''ל. והמ''א בס''ק (נ''ג) [כ''ג] חולק עליו וכתב דאין לסמוך ע''ז ע''ש. ועיין ט''ז ס''ק (י''ז) [י''ח]. מהרי''ל היה מניח הבשר על הטעלי''ר ולא על גלוסקא משום מיאוס. גם לקח לחם שלם ולקחו ללחם משנה בליל שבת ובמחרתו בסעודה ג' היה בוצע עליו כיון דאתעביד ביה חדא מצוה ליעביד ביה מצוה אחרית'. בשל''ה כ' שלא ליקח עצם שפל אלא יקח חתיכה חשובה ואל תהי מצוה זו קלה בעיניך: