מָכַר לַחֲבֵרוֹ פְּרַקְמַטְיָא קֹדֶם מוֹעֵד, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר לִתְבֹּעַ דָּמֶיהָ בַּמּוֹעֵד, אֶלָּא אִם כֵּן יְהֵא הַלּוֹקֵחַ אָדָם שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בִּמְקוֹם הַמּוֹכֵר וְנִזְדַּמֵּן לוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד, דְּהָוֵי דָבָר הָאָבֵד; וְלִי נִרְאֶה שֶׁכֵּיוָן שֶׁזָּקַף עָלָיו הַמָּעוֹת בְּחוֹבוֹ קֹדֶם הַמּוֹעֵד הֲוָה לֵיהּ כְּהַלְוָאָה, וּמֻתָּר לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ בַּחֹל הַמּוֹעֵד, אֲפִלּוּ הוּא אָדָם שֶׁמָּצוּי בִּמְקוֹם הַמּוֹכֵר. הגה: וְכֵן מֻתָּר לִקְבֹּל (ה) בְּמִשְׁפָּט בִּשְׁבִיל חוֹבוֹתָיו הַמֻּתָּרִים לִתְבֹּעַ (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק מִי שֶׁהָפַךְ); וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת זְקִיפָה עִם חוֹבוֹתָיו בַּמּוֹעֵד, כְּדֵי לְהַבְטִיחָן דְּכָל זֶה בִּכְלַל דָּבָר הָאָבֵד, וְשָׁרֵי. (הַמַּגִּיד פ''ז ונ''י פִּרְקָא קַמָּא דמ''ק).
אִם יֵשׁ לוֹ סְחוֹרָה שֶׁאִם לֹא יִמְכְּרֶנָּה עַתָּה יַפְסִיד מֵהַקֶּרֶן, מֻתָּר לְמָכְרָהּ; אֲבָל אִם לֹא יַפְסִיד מֵהַקֶּרֶן, לֹא. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִם יִמְכְּרֶנָּה עַתָּה יִהְיוּ לוֹ מָעוֹת (ו) בְּרֶוַח וְיוֹצִיא יוֹתֵר לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב, מֻתָּר לִמְכֹּר; וְנִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת מוּעָטִים וְחָס עֲלֵיהֶם מִלְּהוֹצִיא כָּל כָּךְ לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב. וְאִלּוּ הָיוּ לוֹ מָעוֹת בְּרֶוַח הָיָה מוֹצִיא יוֹתֵר; אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת בְּרֶוַח לְהוֹצִיא לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב כְּכָל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְאֵין בְּדַעְתּוֹ לְהוֹצִיא כָּל כָּךְ, לֹא נַתִּיר לוֹ לִמְכֹּר כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא יוֹתֵר.
באר היטב
(ו) בריוח. דהיינו עושר מופלג. ט''ז:
אִם הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי תָּמִיד לְאַחַר הַמּוֹעֵד, כְּגוֹן סְפִינוֹת אוֹ שַׁיָּרוֹת שֶׁבָּאוּ, אוֹ שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים לָצֵאת, וּמָכְרוּ בְּזוֹל אוֹ לָקְחוּ בְּיֹקֶר, מֻתָּר לִקְנוֹת וְלִמְכֹּר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה וּלְהִשְׁתַּכֵּר; וְהוּא הַדִּין (ז) לִירִידִים הַקְּבוּעִים מִזְּמַן לִזְמַן וַאֲפִלּוּ מֵעִיר לְעִיר וּמֻתָּר לִסַּע בִּכְהַאי גַּוְנָא (דִּבְרֵי עַצְמוֹ); אֲבָל מְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יוֹם הַשּׁוּק יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ, אֵינוֹ מֻתָּר לִמְכֹּר וְלִקְנוֹת בְּיוֹם הַשּׁוּק שֶׁבְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד, שֶׁאֵין זֶה דָּבָר הָאָבֵד, שֶׁאִם אֵינוֹ נִמְכָּר בְּיוֹם הַשּׁוּק שֶׁבְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד יִמָּכֵר בְּיוֹם הַשּׁוּק שֶׁלְּאַחַר (ח) הַמּוֹעֵד. הגה: וְתַגָּר (ט) שֶׁקּוֹנֶה מִזֶּה וּמוֹכֵר לְזֶה וְחוֹזֵר וְקוֹנֶה וּמוֹכֵר, מֻתָּר, דְּהָוֵי דָּבָר הָאָבֵד (כָּל בּוֹ).
באר היטב
(ז) לירידים. כתב רש''ל בתשובה סימן ע''ט דע שקבלתי הלכה למעשה להתיר בחה''מ אם בא יריד אפי' יומא דשוקא הנקרא קרסנ''י טאר''ג שהוא דבר דלא שכיחא ובא לזמנים דומי' דשיירות וספינות וחשבינן הפסד ריוח להפסד קרן וכו' אבל שאר ימי שוק אין להתיר כלל לישב בחנות אם לא שהחנות סגורה ופתוחה במקצת אם בא ליקח וכל זה כדי להוציא לשמחת י''ט עכ''ל: (ח) המועד. ודוקא שיודע בודאי שלא יפסיד מהקרן. מהריב''ל מ''א: (ט) שקונה. המ''א העלה דדוקא בביתו מותר אבל בחנות אסור וכ''כ רש''ל שהחנות יהיה סגורה וכשיבא הלוקח לקנות פותחה במקצת וביריד שרי למכור כמו שכתב בסעיף קטן ז':
באר היטב
(ה) במשפט. דוקא במשפט העכו''ם לכן דקדק רמ''א וכתב לקבול במשפט וכן הא דכתב מותר לעשות זקיפה מיירי בעכו''ם שמעתי ועיקר. מ''א: