ההלכה היומית
יום רביעי ויגש ח' טבת תשפ"ד
סימן תקמ"ה
סעיף ה'

מֻתָּר לִכְתֹּב שְׁטַר קִדּוּשִׁין וְשִׁטְרֵי פְּסִיקְתָא, גִּטִּין וְשׁוֹבָרִים, דַּיְיתִיקֵי, מַתָּנוֹת, פְּרוֹזְבּוֹלִין, אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן (פֵּרוּשׁ שִׁטְרֵי פְּסִיקְתָא, שֶׁאָדָם פּוֹסֵק לָתֵת לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ כָּךְ וְכָךְ, וּפֵרוּשׁ דַּיְיתִיקֵי, שְׁטַר דָּא תְּהֵא לְמֵיקַם וְלִהְיוֹת, וּפֵרוּשׁ פְּרוֹזְבּוֹל, פְּרוּז בּוּלֵי וּבוּטֵי כְּלוֹמַר תַּקָנַת הַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא יֹאבַד מָמוֹנוֹ, וְתַקָנָה לַלּוֹוֶה שֶׁיִּמְצָא מִי שֶׁיַּלְוֶנּוּ, וּפֵרוּשׁ אִגֶּרֶת שׁוּם, שֶׁשָּׁמוּ בַּיִת דִּין נִכְסֵי לוֹוֶה וּנְתָנָם לַמַּלְוֶה, וְאִגֶּרֶת מָזוֹן, שֶׁמָּכְרוּ בֵּית דִּין אֶת הַקַרְקַע לִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת וְכָתְבוּ מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין עַל זֶה, אִי נָמֵי שֶׁקִבֵּל עָלָיו לָזוּן אֶת בַּת אִשְׁתּוֹ); שִׁטְרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין, וְשִׁטְרֵי בֵּרוּרִין וּפִסְקֵי דַּיָּנִין. הגה: וּמֻתָּר לִכְתֹּב כְּתֻבָּה בַּמּוֹעֵד (כָּל בּוֹ); וְיֵשׁ (ח) אוֹסְרִים (סְמַ''ק); וְאִגֶּרֶת שְׁאֵלַת שָׁלוֹם שֶׁאָדָם שׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ עַל דְּבַר פְּרַקְמַטְיָא שֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה; וְיֵשׁ אוֹסְרִין בִּשְׁאֵלַת שְׁלוֹם (טוּר בְּשֵׁם ה''ג); וְנָהֲגוּ (ט) לְהַחְמִיר אֲפִלּוּ בִּכְתִיבָה שֶׁלָּנוּ שֶׁהִיא כְּתִיבָה משיט''א.

באר היטב

(ח) אוסרים. ותוס' כתובה שרי לכ''ע. ועיין ט''ז שמיקל בכתובה ע''ש: (ט) להחמיר. צ''ל ונהגו להחמיר לשנות אפי' וכו' וכ''ה בד''מ. והשינוי הוא שכותבין באלכסון ואע''ג דלא מיקרי שינוי אלא כשגוף האותיות שבורים מ''מ כיון שמדינא מותר אגרת שלום בלא שינוי כמ''ש המחבר אלא שנהגו לשנות די בשינוי זה אבל כתבי' האסור' לכתוב אסורים אפי' באלכסון עכ''ל ד''מ. ורוב פוסקים כתבו דמשיט''א לא מקרי כתב כלל ואפשר דמטעם זה נהגו להקל בכל הכתבים ויש להם על מה שיסמוכו. וקצת נוהגין לעשות שורה העליונה עקומה. וט''ז העלה דהמיקל בלא שינוי לא הפסיד ושפיר יש לסמוך על פסק ב''י ע''ש:

סימן תקמ"ה
סעיף ו'

אֵין כּוֹתְבִין (י) שִׁטְרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד; וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ מַלְוֶה לַלּוֹוֶה וְהַלּוֹוֶה צָרִיךְ לַמָּעוֹת, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ לַסוֹפֵר מַה יֹּאכַל, הֲרֵי זֶה יִכְתֹּב: הגה: וּמֻתָּר לִכְתֹּב שְׁטַר מְכִירָה בַּמּוֹעֵד (תּוֹסָפוֹת); אֲבָל אֵין לִכְתֹּב שְׁטַר (יא) אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת שֶׁקִּבֵּל קֹדֶם הַמּוֹעֵד. (רַ' יְרוּחָם).

באר היטב

(י) שטר חוב. ואם נתן לו המעות מותר לכתוב דיש לחוש שמא ימותו העדים. מ''א: (יא) אריסות. האחרונים העלו דאין חילוק בין מכירה לאריס וקבלנות דבשניהם אם נעשו קודם המועד ועתה רוצה לכתוב אם היה לו אונס שלא היה לו זמן לכתוב קודם מועד מותר בשניהם ואם לאו אסור בשניהם עיין ט''ז:

סימן תקמ"ה
סעיף ז'

כָּל הַדְּבָרִים שֶׁמֻּתָּר לִכְתֹּב, אֲפִלּוּ בְּלֹא שִׁנּוּי מֻתָּר; וְכָל מַה שֶּׁאָסוּר לִכְתֹּב, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי שִׁנּוּי (יב) אָסוּר. הגה: וּבְלוּחוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה (יג) מֻתָּר לִכְתֹּב, לְפִי שֶׁאֵינוֹ כְּתָב הַמִּתְקַיֵּם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח).

באר היטב

(יב) אסור. עיין ס''ק ט' מש''ש: (יג) מותר. אפשר דה''ה בלוחות שלנו. מ''א:

יום רביעי ויגש ח' טבת תשפ"ד

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן