מֻתָּר לִקְבֹּל בִּשְׁבִיל (טו) חוֹבוֹתָיו בְּחֹל הַמּוֹעֵד.
(א) אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד, לֹא בְּתוּלוֹת וְלֹא אַלְמָנוֹת, וְלֹא מְיַבְּמִין; וּמֻתָּר (ב) לְאָרֵס, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה סְעֻדַּת (ג) אֵרוּסִין הָאָרוּס בְּבֵית אֲרוּסָתוֹ בִּשְׁעַת אֵרוּסִין; וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת רִקּוּדִין וּמְחוֹלוֹת וְלַעֲשׂוֹת סְעֻדַּת הָאָרוּס עִם מְרֵעָיו שֶׁלֹּא בְּבֵית אֲרוּסָתוֹ, וְכֵן לִסְעֹד הָאָרוּס בְּבֵית אֲרוּסָתוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת אֵרוּסִין, מֻתָּר.
באר היטב
(א) אין. הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ופשוט דנשואין בלא סעודה נמי אסור מ''א ע''ש עיין בשכה''ג ובספר גן המלך סי' ס'. ומכאן שאסור לעשות שני חופות מב' אחים או משתי אחיות ביום אחד וי''א דאפי' בשבוע אחת אין לעשות אבל ב' חופות משני אנשים לשתי נשים מותר דלא שייך עירוב וכן היה נוהג מורי הר''ר יחיאל לעשות חופת יתום או יתומה עם חופת אחד מבניו ביום אחד ועיין ט''ז: (ב) לארס. וכ''ש שמותר לכתוב תנאים לשידוך בח''ה כנהוג בינינו אבל הסעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים אסור לעשות בח''ה וכ''ש ברגל כשהוא סועד עם הכלה בפעם ראשונה אחר כתיבת התנאים שלנו. ט''ז: (ג) אירוסין. וכתב ט''ז ונראה דכ''ש סעודת נשואין הראשונה דהיינו שנשא ערב הרגל ולא אכלו שום סעודה עד הרגל דאסור וכ''מ להדיא בריב''ש שמביא ב''י עכ''ל ועיין ס''ג ובמ''א ס''ק ד':
מֻתָּר לְהַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין.
באר היטב
(טו) חובותיו. מי שברח בממון אחרים מותר לכתוב עליו גזירות הדיינים והרשאה וטוב לעשות בצינעה אבל אם הדבר בטוח שיחזור לעירו אסור רשד''ם. וכתב המ''א עליו ולא ידעתי למה יגרע מפסקי דינים ועמ''ש רסי' זה ס''ק א':