מֵת לוֹ מֵת קֹדֶם הָרֶגֶל וְנָהַג אֲבֵלוּת, אֲפִלּוּ (ט) שָׁעָה אַחַת, לִפְנֵי הָרֶגֶל, בָּטְלָה מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה וִימֵי הָרֶגֶל עוֹלִים לְמִנְיַן (י) שִׁלֹשִׁים הֲרֵי ז' לִפְנֵי הָרֶגֶל, וְהָרֶגֶל, וּמַשְׁלִים עֲלֵיהֶם עַד שְׁלֹשִׁים; וְדַוְקָא שֶׁנָּהַג אֲבֵלוּת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲבָל אִם שָׁגַג אוֹ הֵזִיד וְלֹא נָהַג אֲבֵלוּת, אוֹ שֶׁהָיָה סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִנְהֹג, אֵין הָרֶגֶל מְבַטֵּל הָאֲבֵלוּת וְדִינוֹ כְּדִין קוֹבֵר מֵתוֹ בָּרֶגֶל.
אִם נָהַג שִׁבְעָה וּפָגַע בּוֹ הָרֶגֶל, מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת ל'. אֲפִלּוּ חָל יוֹם שִׁבְעָה בְּעֶרֶב הָרֶגֶל, מֻתָּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס בְּעֶרֶב הָרֶגֶל. הגה: וְהוּא הַדִּין הָרְחִיצָה, לְדִידָן דְּנוֹהֲגִין אִסּוּר רְחִיצָה כָּל ל', וּמֻתָּר לִרְחֹץ סָמוּךְ לָעֶרֶב וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד הַלַּיְלָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי); וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם חָל יוֹם ח' לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עֶרֶב הָרֶגֶל שֶׁמֻּתָּר לְסַפֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת; וְאִם לֹא גִּלַּח בְּעֶרֶב הָרֶגֶל, מֻתָּר לְגַלֵּחַ אַחַר הָרֶגֶל שֶׁהֲרֵי כְּבָר נִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים; אֲבָל בְּתוֹךְ הָרֶגֶל לֹא יְגַלַּח, כֵּיוָן שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְגַלֵּחַ (יא) קֹדֶם הָרֶגֶל. וְאִם חָל יוֹם שִׁבְעָה שֶׁלּוֹ בְּשַׁבָּת עֶרֶב הָרֶגֶל, מֻתָּר לְגַלֵּחַ בְּחֹל הַמּוֹעֵד כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְגַלֵּחַ קֹדֶם.
באר היטב
(יא) קודם. מי שמת לו אביו או אמו ושלמו למ''ד יום ביום א' של חג וגערו בו בתוך הרגל מותר לגלח בחה''מ כיון שלא היה יכול לגלח בערב י''ט הלק''ט ח''א סימן רפ''ה:
הָא דְּרֶגֶל מְבַטֵּל גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים, בִּשְׁאָר מֵתִים; אֲבָל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר עַד שֶׁיִּגְעֲרוּ בּוֹ חֲבֵרָיו, אֲפִלּוּ פָּגַע בּוֹ הָרֶגֶל לְאַחַר ל' יוֹם, אֵינוֹ מְבַטֵּל.
באר היטב
(ט) שעה א'. כלומר שעה מועטת. מ''ב: (י) שלשים. וכן חתן שנשא ערב הרגל ובתוך הרגל מת לו מת אע''ג דחתן דעלמא שאירע לו אבילות תוך שבעת ימי המשתה אין מונין למ''ד אלא אחר ימי המשתה מ''מ חתן זה עולין לו שבעת ימי המשתה למנין למ''ד מ''ב. אבל הט''ז פסק דגם כאן אין ל' מן המנין וע' בי''ד סימן שצ''ט: