אַף עַל גַּב דִּכְתִּיב בַּקְּרָא: בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר (יִרְמְיָהוּ לט, ב) אֵין מִתְעַנִּין (ג) בְּט' בּוֹ אֶלָּא בְּי''ז, מִפְּנֵי שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה הֻבְקְעָה בְּט' בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבַּשְּׁנִיָּה הֻבְקְעָה בְּי''ז בּוֹ, תִּקְּנוּ לְהִתְעַנּוֹת בְּי''ז בּוֹ מִשּׁוּם דְּחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי חָמִיר לָן.
הַכֹּל חַיָּבִים לְהִתְעַנּוֹת אַרְבַּע צוֹמוֹת הַלָּלוּ וְאָסוּר לִפְרֹץ גָּדֵר. הגה: מִיהוּ עֻבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת שֶׁמִּצְטַעֲרוֹת הַרְבֵּה, אֵין לְהִתְעַנּוֹת (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְהַמַּגִּיד פ''ה); וַאֲפִלּוּ אֵינָן מִצְטַעֲרוֹת, אֵינָן מְחֻיָּבוֹת לְהִתְעַנּוֹת אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ (א) לְהַחְמִיר; וְדַוְקָא בְּג' צוֹמוֹת, אֲבָל בְּט' בְּאָב מְחֻיָּבוֹת לְהַשְׁלִים כְּדִלְקַמָּן סי' תקנ''ד סָעִיף ה'.
באר היטב
(א) להחמיר. כתב מ''א סימן קי''א קטנים מאכילין אותם לחם ומים להתאבל עם הציבור עכ''ל וכתב המ''א ונ''ל דוקא קטן שיש לו דעת להתאבל:
צוֹמוֹת הַלָּלוּ, חוּץ מִט' בְּאָב, (ב) מֻתָּרִים בִּרְחִיצָה וְסִיכָה וּנְעִילַת הַסַנְדָּל וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק בָּהֶם מִבְּעוֹד יוֹם.
באר היטב
(ב) מותרים. ובעל נפש יחמיר בכולם כמו בט''ב חוץ מחליצת מנעל שלא יהא כחוכא ואיטלולא של''ה מ''מ בליל טבילה לא יפרוש מאשתו מ''א. עכשיו ברחיצה המנהג לאסור ומפני כבוד השבת מותר. ב''ח:
באר היטב
(ג) בט'. ולא רצו לגזור גם בט' בו דאין מטריחין על הציבור יותר מדאי רמב''ן. וכתב המ''א וא''כ בעל נפש יתענה גם בט'. מיהו בירושלמי איתא שבראשונה היה גם כן בי''ז אלא מפני הצרות טעו בחשבון: