(ג) כָּל ד' צוֹמוֹת הַלָּלוּ אִם חָלוּ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, נִדְחִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת. הגה: וְאִם חָלוּ (ד) בְּעֶרֶב שַׁבָּת, קוֹרִים בְּשַׁחֲרִית וּמִנְחָה, וַיְחַל (בֵּית יוֹסֵף); וְאִם יֵשׁ חֻפָּה בְּיוֹם הַתַּעֲנִית בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וְלִקְרוֹת וַיְחַל וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂין (ה) הַחֻפָּה וְעַיִּןִ לְעֵיל סי' רמ''ט (סָעִיף ד') אִם מַשְׁלִימִין הַתַּעֲנִית.
בְּשַׁבָּת קֹדֶם לַצּוֹם מַכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר הַצּוֹם, חוּץ מִט' בְּאָב וְצוֹם כְּפוֹר וְצוֹם פּוּרִים וְסִימָנָךְ: אָכַ''ף עָלָיו פִּיהוּ וּמִנְהַג הָאַשְׁכְּנַזִּים שֶׁלֹּא לְהַכְרִיז שׁוּם אֶחָד מֵהֶם.
מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין (א) בְּשִׂמְחָה; וּבַר יִשְׂרָאֵל דְּאִית לֵיהּ דִּינָא בַּהֲדֵי עַכּוּ''ם, (ב) לִשְׁתַּמִּיט מִנֵּיהּ דְּרִיעַ מַזָּלֵיהּ. הגה: מִילָה שֶׁהִיא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ עַד ט' בְּאָב נוֹהֲגִין שֶׁהַמּוֹהֵל (ג) וּבַעַל בְּרִית וַאֲבִי הַבֵּן לוֹבְשִׁין בִּגְדֵי שַׁבָּת (מִנְהָגִים); אֲבָל בְּלָאו הָכֵי, אָסוּר. אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שֶׁל חָזוֹן אֵין מַחְלִיפִין לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת, כִּי אִם (ד) הַכֻּתֹּנֶת לְבַד (מָרְדְּכַי הל' תִּשְׁעָה בְּאָב וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ''ד דְּתַעֲנִית וַאֲגֻדָּה וְרוֹקֵחַ); אֲבָל פּוֹרְשִׂין (ה) פָּרֹכֶת שֶׁל שַׁבָּת, אִם לֹא שֶׁאֵרַע ט' בְּאָב בְּשַׁבָּת וְנִדְחָה, שֶׁאָז אֵין פּוֹרְשִׂין פָּרֹכֶת שֶׁל שַׁבָּת. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִשּׂוּאִין בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ, מֻתָּר לִלְבֹּשׁ (ו) בִּגְדֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת שֶׁל חָזוֹן (מַהֲרִי''ל).
באר היטב
(א) בשמחה. פי' שאין שמחין כלל כמ''ש התוס' פ''ק דמגילה דף ה' עמוד ב': (ב) לישתמיט. עד ר''ח אלול רי''ו וכ''מ בגמ' ועיין בתשו' שבות יעקב חלק ג' סי' ל''ה: (ג) ובעל ברית. כתב מ''א נראה דוקא אותו שתופס התינוק על ברכיו בשעת המילה אבל המכניס והמוציא התינוק אינו בכלל זה וכ''ש בשבת שחל ט''ב שמדינא אסור ללבוש לבנים דלא שרי אלא להתופס התינוק עכ''ל. ועיין בי''ד סימן שצ''א סעיף קטן ג' מש''ש. ומדלא כתב נמי שמותרין לגלח משמע דאסור וכתב א''ז שהורה לו זקינו דאבל תוך שלשים לא יתקן צפרניו אם יש מוהל אחר וכן לא יגלח תוך ל' במילה ע''כ. ורמ''א כתב בי''ד סי' שצ''ג סעיף ג' דמותר לגלח וצ''ע. וע''ש מ''ש הבאר הגולה ע''ז: (ד) הכתונת. ומותר אפי' חל ט''ב בשבת לבוש והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא שאינו לבוש רק מפני הזיע' מט''מ מ''א. וא''ז כתב דבס' תניא וש''ל כתבו דאסו' מפני שהוא דבר של צנעה ולכן אין למחות באשכנזים הנוהגים איסור: (ה) פרוכת. וה''ה מפות ומכסאות. מהרי''ל: (ו) בגדי. אבל בגדים חדשים אסור מ''כ. מהרי''ל עשה שפינהל''ץ לבנו ולבש קט''א של שבת לכבוד בנו החתן:
באר היטב
(ג) כל. לאו דוקא דלעולם אין עשרה בטבת בשבת כמ''ש סימן תכ''ח סעיף ב': (ד) בע''ש. וא''א לחול בע''ש אלא עשרה בטבת דאז אין אומרים וידוים במנחה עיין מ''ש סימן תי''ז: (ה) החופה. ואסור החתן לשתות מכוס של ברכה מבעוד יום ונותנין לתינוקות עיין סי' תקס''ב סעיף ב' מ''א. וכן כשחל בתוך שבעת ימי החופה ישלים תעניתו אבל יאר צייט אין צריך להתענות תוך שבעה ימי החופה אם נשא בתולה או בחור אלמנה מצאתי בעטרת זקנים ועיין במ''א סי' תקנ''ט סעיף קטן י''א: