נְשֵׁי דִּנְהִיגֵי דְּלָא לְמִשְׁתֵּי עַמְרָא מִדְּעָיִיל אָב, מִנְהָגָא. וְהוּא מִלָּשׁוֹן אוֹ בִּשְׁתִי אוֹ בְּעֵרֶב. וְנוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְקַדֵּשׁ הַחֹדֶשׁ עַד (כה) אַחַר ט' בְּאָב (מַהֲרִי''ל וְדַעַת עַצְמוֹ).
יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּשַׁבָּת זוֹ; וּמֻתָּר בְּחֹמֶץ שֶׁל יַיִן; (אֲגֻדָּה וּמַהֲרִי''ל) וְיֵשׁ שֶׁמּוֹסִיפִין (כו) מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ עַד הַתַּעֲנִית, וְיֵשׁ שֶׁמּוֹסִיפִין מִי''ז (כז) בְּתַמּוּז. הגה: וּמַצְנִיעִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וָאֵילָךְ (כח) הַסַּכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה (רַ' יְרוּחָם ני''ח ח''ג וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי), שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִים כִּי אִם לְצֹרֶךְ מִצְוָה כְּגוֹן לְחוֹלֶה אוֹ שַׁבָּת אוֹ מִילָה (אוֹ פִּדְיוֹן הַבֵּן) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ.
באר היטב
(כו) מר''ח. ומיד שהתפללו הקהל ערבית במ''ש או בר''ח לדידן אע''פ שהיחיד לא התפלל עדיין אסור בבשר ויין ועסי' רס''ג ויש נמנעין אחר שקיעת החמה: (כז) בתמוז. ומ''מ מותר בשאר דברים רחיצה וכו' רש''ל. כתב הב''ח מי שקיבל עליו בפי' שלא לאכול בשר מי''ז בתמוז ועד ט''ב אסור גם בשבת וצריך התרה עכ''ל. וכתב המ''א מ''מ נ''ל דכל שלא הוציאו בל' נדר אלא בלשון קבלה בעלמא מותר בשבת ובסעודת מצוה גם כן מותר ע''כ. וט''ז סעיף קטן ט''ז כתב בפשיטות שאין השבת בכלל ואין צריך התרה לעולם ע''ש: (כח) הסכין. ואין שוחטין עד י' באב ואם חל ט''ב ביום ה' מותר לשחוט אחר חצות לכבוד השבת ב''ח. ונ''ל דבמדינתינו שהעכו''ם אין אוכלין בשר ביום ו' וז' וא''כ לא ימצא קונים לבשר טריפה לכן מותרים לשחוט ביום ד' דאל''כ ממנעי ולא שחטי מ''א ע''ש ואם מותר לנחור בהמות ע' בי''ד סי' קי''ז באחרונים. וע' בתשובת עה''ג סי' ט''ז. ובפנים מאירות סי' ע''ה ובנ''ש בחינוך בית יהודה סי' כ' ובשבות יעקב חלק ב' סי' ל''ו. ואחד שמשאו ומתנו כל השנה הוא למסור בשר לשר כל בשר שצריך לכל בני ביתו מותר לשחוט לו בשבת שחל ט''ב בתוכו ולא יברך על השחיטה כיון שאין ישראל אוכל ממנה חינוך בית יהודה סי' כ'. ושבות יעקב סי' ל''ו מ''כ מי שא''א לו לאכול מאכל חלב יאכל בשר עוף שלא היו מקריבין ממנו קרבן וגם אין שמחה אלא בבשר בהמה. ב''ח:
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַנּוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר בַּיָּמִים הַנִּזְכָּרִים, מֻתָּרִים (כט) בְּתַבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ בָּשָׂר, וַאֲסוּרִים בִּבְשַׂר עוֹף וּבָשָׂר מָלוּחַ וְיַיִן תּוֹסֵס; וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹת יֵין הַבְדָּלָה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. הגה: וְנוֹהֲגִין לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְלֹא בַּהַבְדָּלָה (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי''ל סי' ט''ו), אֶלָּא נוֹתְנִים (ל) לְתִינוֹק; וּבְמָקוֹם דְּלֵיכָּא תִּינוֹק, מֻתָּר בְּעַצְמוֹ לִשְׁתּוֹת (לא) הַבְדָּלָה. וּבִסְעֻדַּת מִצְוָה, כְּגוֹן מִילָה וּפִדְיוֹן הַבֵּן וְסִיּוּם מַסֶּכֶת וּסְעֻדַּת (לב) אֵרוּסִין, אוֹכְלִים בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן כָּל (לג) הַשַּׁיָּכִים לַסְּעֻדָּה; אֲבָל יֵשׁ לְצַמְצֵם, שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף. וּבְשָׁבוּעַ שֶׁחָל ט' בְּאָב בְּתוֹכָהּ, אֵין לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן רַק מִנְיָן מְצֻמְצָם, וְזֶה אֲפִלּוּ (לד) בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שָׁרֵי (מִנְהָגִים וּמַהֲרִי''ל), וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּסְּעֻדָּה שֶׁמַּפְסִיק בָּהּ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
באר היטב
(כט) בתבשיל. ונ''ל דשומן של בשר דינו כבשר עצמו ואסור לאכול תבשיל שיש בו שומן. והאידנא נהיגי עלמא לאסור אף בתבשיל של בשר וכ''כ הש''ך בי''ד סי' רי''ו סי''ט לענין נדרים גם ב''י והד''מ כתבו לאיסור מ''א ע''ש. (מיהו דוקא בתבשיל של בשר אבל כשנתבשל בקדירה של בשר פשיטא דמותר. והט''ז מתיר ביין שנתערב בתבשיל אף שיש בו טעם יין. ולמנהג הנ''ל יש להחמיר): (ל) לתינוק. וכן כוס ב''ה אחר המילה נוהגין ליתן לתינוק. ודוקא בתינוק שאינו יודע להתאבל על ירושלים מ''א (ומשמע שם במ''א דלאו דוקא משום מצוה אלא אפי' בכל שבת זו מותר כיון שאינו יודע להתאבל על ירושלים אבל בספר אליה רבה חולק עליו דדוקא משום מצוה מותר ע''ש): (לא) הבדלה. אבל בברכת המזון יברך בלא כוס. מהרי''ל: (לב) אירוסין. קשה דהא כתב בס''ב דאסור לעשות סעודת אירוסין. וכתב הב''ח דכשאין לו אשה ובנים שרי לעשות סעודת אירוסין כמש''ל בשם הר''ן ע' ס''ק ט' מיהו עכשיו נוהגין איסור אפי' אין לו אשה ובנים כמש''ל וע' מגן אברהם: (לג) השייכים. ז''ל מהרי''ל דדוקא ההולכים משום קורב' או משום ריעות אבל ההולכים לשתות עבירה הוא בידם. ובלבוש פסק כמ''ש במנהגים דמר''ח עד ט''ב לוקחין מנין מצומצם ויש לוקחין י' מלבד הקרובים השייכים לבעלי הסעודה עד כאן לשונו. ומ''כ דנשים השייכים לסעודה מותרות ג''כ בבשר ויין ודוקא במקום שמזמנין נשים לסעודה זו ומי ששולחין לו לביתו אסור לאכול כמ''ש סי' תקס''ח ס''ב בהגה. ונ''ל דוקא פסולי עדות מיקרי קרובים ובסיום מסכת' אף מי שלא למד עמהם יכול לאכול עמהם משום קורבה או ריעות. (בספר אליה רבא הוכיח דסיום מסכת אם לא נזדמן לו בלימודו כסדרו הסיום לא ימהר או לאחר משום כך ואם לא היה עושה סעודה בשאר ימים אפשר שלא יעשנה נמי עתה ע''ש). ונראה לי דאין לנהוג קולות שניהם אלא או כרמ''א בקולו ובחומרו או כלבוש וע' בי''ד סימן רמ''ו סעיף קטן י' כתבתי דאבל תוך יב''ח מותר לאכול על הסיום אבל יאר צייט לא יאכל שם ע''ש וט''ב שחל בשבת ונדחה אין לו דין שבת שחל ט''ב לענין זה ובזה כ''ע מודים. מ''א וע' בשכנה''ג: (לד) בערב. ונ''ל דעכ''פ יעשנה קודם חצות. מ''א ע''ש:
באר היטב
(כה) אחר. עסי' תכ''ו סעיף ב' דהאר''י ז''ל כתב דיש לקדש במוצאי ט''ב כי במוצאי ט''ב נולד בן דוד ומבשרים ללבנה ולישראל שעתידים להתחדש: