(לח) שהחיינו. ובשבתות בנתיים מותר לברך שהחיינו מט''מ ולבוש. ובכתבי האר''י אוסר אפי' בשבת ונראה לי דאם חל שבעה עשר בתמוז בשבת ונדחה מותר לכ''ע. מ''א: (לט) שלא. ולדעת המתירין בשבת צ''ל שגם בשבת אינו בנמצא ואם יקחהו בחול וישמרהו לשבת יתקלקל: וט''ז כתב נראה דמטעם זה יש להתיר בכל יום שבין המצרים דשמא ימות האדם קודם שקיים מצוה זו וכן שמעתי סברא זו בשם מהר''י מקראקא ע''ש. ואותן שנהגו שלא לאכול בשר אחר ט''ב כתב הב''ח דצריכים התרה. כתב שכנה''ג השותה טיטו''ן בתענית אין לאסור ודוקא בתענית יחיד אבל בתענית צבור אסור ומכ''ש בד' צומות אין להקל והשותה בט''ב מנדין אותו והמסתפר בו אחר חצות קונסין אותו בממון שכנה''ג ע''ש וע' בתשובת דרכי נועם סי' ט'. ולענין ריח בט''ב או בי''כ כגון שאיפת אבק הטוב''ק דרך הנחירים כתב השכנה''ג משום הר''מ לונזאנ''ו שלא מצינו איסור להריח בט''ב ובי''כ. ומהר''א הלוי בספר גן המלך סי' קמ''ה כתב דבט''ב יש לאוסרו משום תענוג ובי''כ מצוה לענגו ע''ש וע' מ''ש עליו היד אהרן. ובלקט הקמח מיקל והעלה דבט''ב אני נוהג לשאוף אבק הטאבק''י בלא ריח טוב אלא כפשט' וביה''כ ראוי לאוסרו בפרהסיא בבה''כ שבעונותינו יש רבים מעמי הארץ שמזמינים זה לזה ודבר זה אסור אף בשאר ימות השנה ע''ש:

(מ) מד'. דהיינו מראש ד' עד סוף ט' מדרש נשא. ובאיכה רבתי איתא מסוף ד' עד ראש ט'. ובכוונת האר''י ז''ל כתב שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כמו חצי שעה: (מא) יכו. אפי' ברצועה. ט''ז:

(א) ממעט. ואין לשתות שכר. מהרי''ל אגודה רש''ל הגמ''נ. ואם הוא אדם חלוש שרי. מט''מ עיין ט''ז ובשכנה''ג: