תִּשְׁעָה בְּאָב, לֵילוֹ כְּיוֹמוֹ לְכָל דָּבָר; וְאֵין אוֹכְלִים אֶלָּא מִבְּעוֹד יוֹם, (ב) וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אָסוּר כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הגה: וּמֻתָּר (ג) בִּרְחִיצָה וְסִיכָה וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, מִיהוּ בַּחֹל נוֹהֲגִין לַחֲלֹץ (ד) מִנְעָלִים קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר בָּרְכוּ, וְאִם הוּא שַׁבָּת חוֹלְצִים לְאַחַר בָּרְכוּ מִלְּבַד שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁחוֹלֵץ קֹדֶם בָּרְכוּ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי), רַק אוֹמֵר תְּחִלָּה: הַמַּבְדִּיל וְכו' (מִנְהָגִים בְּשֵׁם מהרא''ק); וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִלְמֹד בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב מֵחֲצוֹת וָאֵילָךְ, כִּי אִם בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים בְּתִשְׁעָה בְּאָב; וְלָכֵן אִם חָל (ה) בְּשַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים פִּרְקֵי אָבוֹת, (מַהֲרִי''ל וּמִנְהָגִים) וְכֵן לֹא יְטַיֵּל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב.
תִּשְׁעָה בְּאָב (א) אָסוּר בִּרְחִיצָה וְסִיכָה, וּנְעִילַת הַסַנְדָּל וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְאָסוּר לִקְרוֹת בְּתוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה וּבַמִּדְרָשׁ וּבַגְּמָרָא בַּהֲלָכוֹת וּבְאַגָּדוֹת, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׁמְּחֵי לֵב (תְּהִלִּים יט, ט) וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן בְּטֵלִים בּוֹ אֲבָל קוֹרֵא הוּא בְּאִיּוֹב וּבַדְּבָרִים (ב) הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמִיָּה; וְאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם פְּסוּקֵי נֶחָמָה, צָרִיךְ לְדַלְּגָם.
באר היטב
(א) אסור. וכל הנזכר בסעיף זה אסור כל היום עד חשיכה שהם מדינא דש''ס וכ''כ בשל''ה דדוקא בישיבה על הקרקע מקילין שאינו אלא מנהג'. ור''ח כ' יהא בנידוי מי שעושה אחד מכל אלו כל היום ושיבוש לומר דתפלת ערבית יעשה יום ללילה למיקל באיסורים תניא וש''ל ומהרי''ל וב''ח ושל''ה אך אותם ההולכים בין העכו''ם ועוסקין במשא ומתן אחר חצות אותן מותרין לנעול ומהם למדו כולם להקל ויש למחות בידם דאסור לנעול סנדל כל היום. מ''א: (ב) הרעים. ורעות עכו''ם אסור לקרות ועם התינוקות אסור ללמוד אפי' דברים הרעים רק מותר ללמוד לו החורבן דאינו אלא ספור דברים ומשבר הלב של תינוק מ''א. והט''ז מתיר ללמוד עם התינוק בדברים הרעים וכאן לא אוסר אלא הלמוד שהקטנים לומדים בסדר שלהם דהיינו חומש וגמרא ע''ש:
וּמֻתָּר לִלְמֹד מִדְרַשׁ אֵיכָה וּפֶרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין, וְכֵן לִלְמֹד פֵּרוּשׁ אֵיכָה וּפֵרוּשׁ אִיּוֹב.
באר היטב
(ב) ובין השמשות. אבל א''נ להוסיף מבעוד יום. מ''מ ב''י: (ג) ברחיצה. ואם קיבל התענית מבע''י אסור ברחיצה. ב''ח מ''א: (ד) מנעלים. קודם שהולכים לבה''כ. מהרי''ל עסי' תר''ד: (ה) בשבת. ר''ל עט''ב. אם כן ק''ו אם חל ט''ב בשבת שאסור ללמוד כל היום וט''ז כ' ואם אין איסור באכילת בשר ויין למה נחמיר שלא ילמוד ותו תימא לי דהא קורין במנחה ואפי' בט''ב במידי דשייך לומר כגון פרשת התמיד ומשניות דקרבנות ולמה ישתנה משניות דפרקים ומצאתי שרש''ל למד אחר חצות בכל עט''ב והתיר לאחרים ללמוד ונראה דהלומד בשבת אפי' אחר חצות לא הפסיד שכרו עכ''ל ט''ז וכנה''ג מתיר ללמוד בעת''ב שחל בשבת ואוסר בת''ב עצמו שחל בשבת ע''ש. ומ''א כתב נראה להחמיר בשניהם דהא יכול ללמוד דברים המותרים בט''ב עיין שם: