יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּי שֶׁנָּדַר וְאָמַר: אִם לֹא אֵלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵשֵׁב בְּתַעֲנִית, מֵאַחַר שֶׁמַּה שֶּׁהִתְנָה הוּא דְּבַר הָרְשׁוּת, הָוֵי אַסְמַכְתָּא (פֵּרוּשׁ שֶׁאָדָם סוֹמֵךְ בְּדַעְתּוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד וְעַל סְמַךְ זֶה הוּא נוֹדֵר אוֹ מִתְחַיֵּב בִּדְבַר מָה); אֲבָל אִם אָמַר: אִם לֹא אֶעֱשֶׂה מִצְוָה פְּלוֹנִית אֵשֵׁב בְּתַעֲנִית, וְכֵן אִם אָמַר: אִם יַצִּילֵנִי ה' מִצָּרָה אוֹ אִם יַצְלִיחַ דַּרְכִּי, לֹא הָוֵי אַסְמַכְתָּא.
מִי שֶׁהִרְהֵר בְּלִבּוֹ, שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר, לֹא הָוֵי קַבָּלָה דְּלֹא עָדִיף (א) מֵהוֹצִיא בְּפִיו לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר דְּלֹא הָוֵי קַבָּלַת תַּעֲנִית, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִבְּלוֹ בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה.
כָּל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִים בּוֹ בַּלַּיְלָה, בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד, הֲרֵי זֶה (א) אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא שֶׁלֹּא יָשַׁן שְׁנַת (ב) קֶבַע (טוּר), אֲבָל אִם יָשַׁן שְׁנַת (ג) קֶבַע אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל וְלֹא שׁוֹתֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ד) דְּבִשְׁתִיָּה אֵין צָרִיךְ (ה) תְּנַאי, דְּמִסְּתָמָא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לִשְׁתִיָּה אַחַר הַשֵּׁנָה, וְהָוֵי כְּאִלּוּ הִתְנָה (טוּר וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי).
באר היטב
(א) אוכל. נ''ל דבתענית חלום אסור דמשעה שחלם צריך להתענות כמ''ש סי' רפ''ח ס''ד וכ''כ של''ה דמשעה שחלם לא ישמש מטתו: (ב) קבע. אפי' שלא על מטתו. ט''ז: (ג) קבע. אפי' תוך סעודתו ב''י. וט''ז פסק כהרי''ף דאם ישן בתוך הסעודה מותר עד שיגמור וישן אחר כך שינת קבע ע''ש: (ד) דבשתייה. ב''י כתב אפי' כל המשקים מותרים. והכל בו כתב דוקא מים: (ה) התנה. ונוהגין להתנות אפי' בשתייה ונכון הוא (אחרונים) וכ' המ''א ונ''ל דהכל לפי מה שהוא אדם אם רגיל לשתות בלילה מותר לשתות בלא תנאי וע' סימן תקפ''א ס''ב בהג''ה וכ''כ הרדב''ז סימן רמ''ז:
באר היטב
(א) מהוציא. ומ''א כתב דאם הוציא בפיו חייב להתענות מדין נדר וכן כתב הב''ח וע' סימן תקס''ב ס''ק ט''ו מש''ש וע' יד אהרן: