וְכֵן מִתְעַנִּין עַל (ג) הַחוֹלָאִים. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁיָּרַד חֹלִי אֶחָד לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּאוֹתָהּ הָעִיר, כְּגוֹן אַסְכָּרָה (פֵּרוּשׁ חֹלִי סוֹגֵר הַגָּרוֹן מֵעִנְיַן וַיִּסָכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם) (בְּרֵאשִׁית ז, ב) אוֹ חִרְחוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְהָיוּ מֵתִים מֵאוֹתוֹ חֹלִי, הֲרֵי זֶה צָרַת צִבּוּר וְגוֹזְרִין עָלֶיהָ תַּעֲנִית וּמַתְרִיעִין. וְכֵן חִכּוּךְ לַח הֲרֵי הוּא כִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ, וְאִם פָּשַׁט בְּרֹב הַצִּבּוּר מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלָיו; אֲבָל חִכּוּךְ יָבֵשׁ, צוֹעֲקִים עָלָיו בִּלְבַד. הגה: וּבְאֵלּוּ חֳלָאִים אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּמוּתוּ בִּשְׁלֹשָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, כְּמוֹ בְּדֶבֶר שֶׁהוּא בָּא מִכֹּחַ שִׁנּוּי אֲוִיר, אֶלָּא מִתְעַנִּים וּמַתְרִיעִים עַל אֵלּוּ הֶחֳלָאִים מִיָּד (בֵּית יוֹסֵף).
וְכֵן עַל חַיָּה רָעָה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה, אֲפִלּוּ לֹא הִזִּיקָה אֶלָּא נִרְאֵית בִּלְבַד, מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים; אֲבָל אִם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, אֵינָהּ אֶלָּא מִקְרֶה. אֵיזוֹ הִיא מְשֻׁלַּחַת, נִרְאֲתָה בָּעִיר בַּיּוֹם, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; נִרְאֲתָה בַּשָּׂדֶה בַּיּוֹם, אִם רָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא בָּרְחָה מִפְּנֵיהֶם, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; וְאִם הָיְתָה שָׂדֶה שֶׁסְמוּכָה (ד) לַאֲגַם, וְרָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְרָדְפָה אַחֲרֵיהֶם, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; לֹא רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם, אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. וְאִם הָיְתָה בַּאֲגַם, אֲפִלּוּ רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, אֶלָּא אִם טָרְפָה שְׁנֵיהֶם וְאָכְלָה אֶחָד מֵהֶם; אֲבָל אִם אָכְלָה שְׁנֵיהֶם בָּאֲגַם, אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הוּא מְקוֹמָהּ וּמִפְּנֵי הָרְעָבוֹן טָרְפָה, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְשֻׁלַּחַת.
באר היטב
(ד) לאגם. הוא מלא קנים ואילנות קטנים:
בָּתִּים הַבְּנוּיִים בַּמִּדְבָּרוֹת וּבָאֲרָצוֹת הַנְּשַׁמּוֹת, הוֹאִיל וְהֵם מְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה, אִם עָלְתָה לַגַּג וְנָטְלָה תִּינוֹק מֵעֲרִיסָה (פֵּרוּשׁ מִטָּה קְטַנָּה מֵעִנְיָן הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל (דְּבָרִים ג, יא)) הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת, וְאִם לֹא הִגִּיעַ לְמִדָּה זוֹ אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת שֶׁאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁסִכְּנוּ בְּעַצְמָם וּבָאוּ לִמְקוֹם הַחַיּוֹת; אֲבָל שְׁאָר מִינֵי רֶמֶשׂ הָאָרֶץ וְרֶמֶשׂ הָעוֹף שֶׁשֻּׁלְּחוּ וְהִזִּיקוּ, כְּגוֹן שִׁלּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים שֶׁמַּזִּיקִים וְאֵינָם מְמִיתִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר צְרָעִים וְיַתּוּשִׁין וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, אֵין מִתְעַנִּים עַל יָדָם וְלֹא מַתְרִיעִין.
באר היטב
(ג) החולאים. וה''ה כשהאבעבועות פורחים בתינוקות ומתים יש לגזור תענית. בשל''ה כתב דכל א' יבריח בניו מהעיר בעת הזאת ואם לא עשה זאת הן חייבים בנפשותם: