נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת (ט) עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הגה: וְהַמְדַקְדְּקִים נָהֲגוּ שֶׁכָּל אֶחָד מִתְעַנֶּה הָעֲשָׂרָה יָמִים (מָרְדְּכַי ספ''ק דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְרֵישׁ יוֹמָא), וְכֵן נָכוֹן לַעֲשׂוֹת. וְכָל אֵלּוּ הַתַּעֲנִיּוֹת אֵין צְרִיכִין (י) לְהַשְׁלִים, וְאֵין קוֹרִין בב' וה' וַיְחַל, אֲפִלּוּ עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְעַיֵּן לְעֵיל סי' תקס''ב סָעִיף ב', וְאִם חָל בְּרִית מִילָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יְכוֹלִים (יא) לֶאֱכֹל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבָה אַשְׁכְּנַזִּית). וְרַבִּים נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה (יב) קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר (מַהֲרִי''ל); מִשּׁוּם חֻקּוֹת הָעַכּוּ''ם הַנּוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב חַגֵּיהֶם וִיכוֹלִין לֶאֱכֹל בְּלֹא תְּנַאי אַחַר שֶׁכֵּן נָהֲגוּ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי (יג) שֶׁנּוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּאַשְׁמֹרֶת בַּסְלִיחוֹת, (יד) וְאֵין תּוֹקְעִין בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה (מִנְהָגִים).
באר היטב
(יג) שנופלים. אף שנמשך על היום. לבוש: (יד) ואין. גם בלילה שלפניו ובביתו מותר לתקוע ובמנהגים משמע דאסור אפילו בביתו:
(טו) מְכַבְּסִין וּמִסְתַּפְּרִין בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין (טז) לִטְבֹּל בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִשּׁוּם קֶרִי. (כָּל בּוֹ) וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין לֵילֵךְ עַל (יז) הַקְּבָרוֹת וּלְהַרְבּוֹת שָׁם בִּתְחִנּוֹת, וְנוֹתְנִים שָׁם צְדָקָה לַעֲנִיִּים (כָּל בּוֹ).
באר היטב
(טו) מכבסין. ועל כל פנים לא ילבוש בר''ה בגדי רקמ' ומשי כבשאר י''ט דיהא מורא דין עליו. ט''ז: (טז) לטבול. מהרי''ל טבל עצמו ג' פעמים בער''ה ועי''כ. כתב בשל''ה אל ישמש מטתו בליל ר''ה אך אם הוא ליל טבילה חייב לקיים עונתו. ויחזור ויטבול בשחרית. ובכנה''ג כתב לא ישמש מטתו בשני הלילות אא''כ היתה טבילת מצוה שלא היתה יכולה לטבול קודם לכן אז מותר ויחזור ויטבול בשחרית וע' מה שכתב היד אהרן. וכן לא ינהג עם אשתו שחוק וקלות ראש: (יז) הקברו'. דבית הקברו' מקום מנוח' הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה יותר והמתפלל על קברי הצדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהש''י שיתן עליו רחמים בזכו' הצדיקים שוכני עפר מהרי''ל. ויקיף הקברות ויתן צדקה קודם שיאמר התחינו' עשל''ה. ואין לילך על קבר אחד ב''פ ביום אחד האר''י ז''ל. ועמ''ש ס''ס תקנ''ט:
באר היטב
(ט) ער''ה. אפי' תינוקות מתענים מהרי''ל. ויום א' של סליחות נהגו רוב הקהל להתענות. טור: (י) להשלים. אפי' בער''ה ואפי' אינו מתענה כל היו''ד ימים. וא''א אלהינו ואלוהי אבותינו וכו' לפי שאינו תענית ציבור ד''מ ועיין סי' תקס''ב סעיף ב'. כתב הבית חדש תענית עשרת ימי תשוב' בשעה שמתחיל לנהוג כן או אח''כ היה בדעתו לנהוג כן לעולם צריך התרה אפי' לא נהג כן אלא פעם אחת ואם לא נהג כן אפי' פעם אחת אלא היה בדעתו ואח''כ נתחרט אין צריך התרה. והמתענים ארבעים יום כתב של''ה להתחיל מי''ז בתמוז במפוזר וימים שמתענה בלא''ה כגון ט''ב ויאר צייט וער''ח אין עולים להשלים אבל באלול עצמו עולה מהרי''ל ועיין סי' תקס''ח סעיף קטן כ''א מש''ש: משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת לחבירו צריך לרמוז בתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה. והמתענה ב' או ג' ימים רצופים איך יתנהג עם עננו ע' סימן תקס''ב סעיף ז'. והיאך יתנהג עם הבדלה עסי' תקנ''ו וסי' רצ''ט ס''ו. ומי שקבל להתענות ב' או ג' ימים רצופים דעתו להתענות עד הלילה אף בע''ש ושומר נפשו יתנה שלא להשלים משום כבוד שבת: (יא) לאכול. השייכים לברית מצוה ולאכול בביתו אסור עד המילה חוץ מבעל הברית ויש לעשותה קודם שעה י' מ''א ועסי' תקס''ח ס''ק ח': (יב) קודם. והמעיין בזוהר ובכתבי האר''י ז''ל מהחטא הגדול ר''ל לאכול קודם אור היום לא יעשה כן ועיין סימן פ''ט וסימן תקס''ד. כתב בש''ל אין לאבל להתענות ביום קבורה ער''ה וכתב המ''א ואנן קי''ל בי''ד סימן שע''ה דמותר להתענות ומ''מ יש ללמוד ממנו שיש להקל במקום שיש מקצת חולה ואין צריך התרה אם לא מי שמתענה יותר ממה שנהגו הציבור ע''ש: