בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן; בַּעֲשָׂרָה בּוֹ מֵתָה מִרְיָם וְנִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר; (ב) בְּכ''ו בּוֹ מֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, בַּעֲשָׂרָה בְּאִיָּר מֵת עֵלִי הַכֹּהֵן וּשְׁנֵי בָּנָיו, וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן ה'; בְּכ''ח בּוֹ מֵת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא; בְּכ''ג בְּסִיוָן בָּטְלוּ הַבִּכּוּרִים מִלַּעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם בִּימֵי יְרָבְעָם בֶּן נְבָט; בְּכ''ה בּוֹ נֶהֱרַג רשב''ג וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַ' חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים; בכ''ז בּוֹ נִשְׂרַף רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ; בְּאֶחָד בְּאָב מֵת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן; בְּי''ח בּוֹ כָּבָה נֵר מַעֲרָבִי בִּימֵי אָחָז. בְּי''ז בֶּאֱלוּל מֵתוּ מוֹצִיאֵי דִּבַּת (ג) הָאָרֶץ; בְּה' בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ עֶשְׂרִים אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וְנֶחְבַּשׁ רַבִּי עֲקִיבָא; בְּז' בּוֹ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל אַבוֹתֵינוּ שֶׁיָּמוּתוּ בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר, מִפְּנֵי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל; (ד) בְּז' בְּמַרְחֶשְׁוָן עִוְּרוּ עֵינַי צִדְקִיָּהוּ וְשָׁחֲטוּ בָּנָיו לְעֵינָיו; (ה) בְּכ''ח בְּכִסְלֵו שָׂרַף יְהוֹיָקִים הַמְּגִלָּה שֶׁכָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ; בִּשְׁמוֹנָה בְּטֵבֵת נִכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְוָנִית בִּימֵי תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ וְהָיָה חֹשֶׁךְ בָּעוֹלָם שְׁלֹשָׁה יָמִים; וּבְט' בּוֹ (ו) לֹא נוֹדַע אֵיזוֹ הִיא הַצָּרָה שֶׁאֵרַע בּוֹ; (ז) בְּה' בִּשְׁבָט מֵתוּ הַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ; בְּכ''ג בּוֹ נִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל שְׁבָט בִּנְיָמִין עַל עִנְיַן פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה; (ח) בְּז' בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע''ה; בְּט' בּוֹ נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁגָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ מִתְעַנִּין בְּכָל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי עַל (ט) חֻרְבַּן הַבַּיִת, וְעַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרְפָה, וְעַל (י) חִלּוּל הַשֵּׁם; וְלֶעָתִיד לָבוֹא יַהַפְכֵם ה' לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה.
באר היטב
(ט) חורבן. איתא בכתבים שראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת התורה שמכח זה נמסרה התורה לקליפות המקום יחזירנה לנו במהרה בימינו: כתב התניא ביום הששי פרשת חקת נהגו היחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החודש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה זאת חקת התורה מתרגמינן דא גזרת אורייתא: גם בשנת ת''ח נחרבו שני קהלות גדולות באותו היום. גם נוהגין להתענות כ' בסיון בכל מלכות פולין. פעם א' אירע שבחדש א' לא היה אפשר לראות הלבנה בחידושה ולקדשה מחמת שהיה ימי מעונן וערפל וגזר רב א' תענית. וכתב בתשובת שבות יעקב ח''ב סימן י' שאין לו על מה לסמוך לטרוח את הצבור בתענית ע''ש: (י) חלול השם. מי שאינו יכול להתענות עכ''פ יתפלל על דברים הללו ויש מתענין מבשר ויין בלילה שלפניהם ובקיץ שאוכלים קודם הלילה אין צריך להחמיר אם לא שקבלו עליהם לחשבו כלילה אחר תפלת ערבית מ''א ע''ש ועמש''ל רסי' קל''ד ס''ק ג':
נוֹהֲגִים לָקוּם (א) בְּאַשְׁמֹרֶת לוֹמַר סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים (ב) מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וָאֵילָךְ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. הגה: וּמִנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וָאֵילָךְ מַתְחִילִין (ג) לִתְקֹעַ אַחַר הַתְּפִלָּה שַׁחֲרִית, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁתּוֹקְעִין גַּם כֵּן עַרְבִית; וְעוֹמְדִים בְּאַשְׁמוֹרֶת לוֹמַר (ד) סְלִיחוֹת בְּיוֹם א' (ה) שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה; וְאִם חָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה ב' (אוֹ) ג', אָז מַתְחִילִין מִיּוֹם א' שָׁבוּעַ שֶׁלְּפָנָיו (מִנְהָגִים). וְאָבֵל אָסוּר לָצֵאת מִבֵּיתוֹ כְּדֵי לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִשְׁמֹעַ הַסְּלִיחוֹת, מִלְּבַד (ו) בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁמַּרְבִּים סְלִיחוֹת יָכוֹל הָאָבֵל לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת (פִּסְקֵי מַהֲרִי''א סי' קל''ג). וִידַקְדְּקוּ לַחֲזֹר אַחַר שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹתֵר (ז) הָגוּן וְהַיּוֹתֵר גָּדוֹל בְּתוֹרָה וּמַעֲשִׂים שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא, שֶׁיִּתְפַּלֵּל סְלִיחוֹת וְיָמִים נוֹרָאִים; וְשֶׁיְּהֵא בֶּן שְׁלֹשִים שָׁנִים, גַּם שֶׁיְּהֵא נָשׂוּי (כָּל בּוֹ). מִיהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים הֵם, רַק שֶׁיִּהְיֶה מְרֻצֶּה לַקָּהָל; אֲבָל אִם מִתְפַּלֵּל בְּחָזְקָה, אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וְכֵן צָרִיךְ שֶׁיּוֹצִיא כָּל אָדָם בִּתְפִלָּתוֹ; וְאִם יִהְיֶה לוֹ שׂוֹנֵא וּמְכַוֵּן שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאוֹ, גַּם אוֹהֲבָיו אֵינָם יוֹצְאִים בִּתְפִלָּתוֹ (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים יְשָׁנִים). וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל סְלִיחוֹת מִתְפַּלֵּל (ח) כָּל הַיּוֹם (כָּל בּוֹ).
באר היטב
(א) באשמורת. דסוף הלילה הקב''ה שט בעה''ז והוא עת רצון הגמ''נ ועיין מ''ש סי''א: (ב) מר''ח. אבל בר''ח אין אומרים סליחות ותחנונים. מגן אברהם: (ג) לתקוע. יש מתחילין מיום ראשון דר''ח. ויש מתחילין מיום שני דר''ח ואין לשנות שום מנהג ע' מ''א: (ד) סליחות. כשמתחילין סליחה אומרים או''א חוץ מסליחה המתחלת בשם: (ה) שלפניו. כדי שיוכלו להתענות ד' ימים לפני ר''ה נגד שני ימים דר''ה ושבת וערב יה''כ שאין מתענין. ונראה לי דהמתענה בר''ה אין צריך להתענות רק ב' ימים לפני ר''ה אע''ג שנהג כבר להתענות דלא היתה כוונתו אלא לתשלומין ועכשיו שמתענה בר''ה א''צ תשלומין ועיין סי' תקס''ח ס''ק ח' וס''ק כ''א מש''ש. והטעם לד' ימים אלו דבר''ה נאמר ועשיתם שיעשה עצמו קרבן והקרבן צריך ביקור ד' ימים מפני המומין עט''ז: כתב לבוש וש''ץ מתעטף בטלית. (וע''ל סי' מ''ח מ''ש שם) ואינו מברך. וט''ז כתב דלצאת ידי ספק ישאל טלית מחבירו דא''צ לברך על טלית שאולה: עוד כתב לבוש שיאמר ברכת התורה קודם הסליחות ולדלגו אח''כ. והט''ז כתב שא''צ לדלגו אח''כ דאל''כ לא ימצא שום ש''ץ שיאמר אותה אחר הסליחו' דהא על כל אחד מוטל לברך קודם הסליחות ע''ש: (ו) בערב ר''ה. וה''ה עיה''כ ודוקא במקום שמרבים בסליחות מ''א. ועיין ב''י וט''ז סי' קל''א דוידוי ותחנונים אין אומרים אצל אבל: (ז) הגון. כתב של''ה צריך להיות הש''ץ ותוקע בעל תשוב' גמור ועש''ת ב''ע סימן ק''ז שאין ראוי שיהיה התוקע רווק ושאין לו הדרת פנים זקן וליכא טענות חזק' ברווק שהחזיק בתקיעות גם ילמוד בתחלה התפלות והתחינות וכוונות התקיעות ביותר. כ' הב''ח דפרנסים שראוים להתפלל היינו כשהן נאמנים ומגינים על הדור ומרוצים על העם ובעו''ה בדור הזה וכו' וכדי לתקן פירצ' זו ראוי שיתפלל הש''ץ הקבוע ובפרט בקהילות קטנות ראוי לבטל מנהג זה ועיין תשובת חות יאיר סי' קכ''ו בענין תוקע שמבקש שכר הרבה כיצד ינהגו. כתב רמ''א בי''ד סי' שע''ו דאבלים לא נהגו להתפלל בשבת וי''ט וכן בימים נוראים אסור והיכא דליכא עדיף מיניה כתב מהרי''ו דמותר להתפלל ובשאר ימים שאין אומרים תחנון מותר לאבל להתפלל אפילו ר''ח מנחה וערבית ע' סי' תרע''א בט''ז סעיף קטן ז'. ונהגו מי שהתחיל להתפלל או לתקוע אין ליתן המצוה לאחר כמ''ש ס''ס נ''ג. ואם חלה הוא ביד הקהל להעמיד אחר ועסי' נ''ג מש''ש: (ח) כל היום. אפי' ערבית שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור מ''צ ומטעם זה הוא קודם לאבל ולמוהל וליאר צייט. מ''א:
באר היטב
(ב) בכ''ח. במ''ת בכ''ט: (ג) הארץ. במ''ת ובכל בו ובה''ג גרסי' שבעה באלול מתו מוציאי וכו' וכ''ה בב''י: (ד) בז'. במ''ת וכל בו ובה''ג גרסי' בששה בחשון עורו וכו': (ה) בכ''ח. במ''ת כ' בז' בכסלו ובה''ג כ' בח'. ובכל בו כ' בחמישי וכ' של''ה אף דהמחמיר להתענות בכולן לא יתענה בחנוכה: (ו) לא נודע. ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר: (ז) בה'. במ''ת גרסי' בשמנה בשבט: (ח) בז' באדר. ואם בעיבור מתענים באדר ראשון מהרי''ל סי' ל''א וכ''כ בשכנה''ג משם מהר''י מולן ומשם מהר''י ברונא דכשהשנה מעוברת שיתענה בראשון וע' מ''א ובהלק''ט ח''ב סי' קע''ג: