שָׁמַע ט' תְּקִיעוֹת מִט' בְּנֵי אָדָם שֶׁתָּקְעוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד, לֹא יָצָא, שֶׁאֵין כָּאן פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. הגה: וְאִם שְׁנַיִם תָּקְעוּ כְּאֶחָד כָּל הַסֵּדֶר, וַאֲפִלּוּ אֶחָד תָּקַע בַּחֲצוֹצְרוֹת, יָצָא דְּיָהִיב דַּעְתֵּיהּ עַל הַשּׁוֹפָר (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וּגְמָרָא פ' רָאוּהוּ בֵּית דִּין).
הָיָה זֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה רִאשׁוֹנָה וְזֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה אַחֲרוֹנָה, תְּקִיעָה אַחַת מוֹצִיאָה אֶת (ב) שְׁנֵיהֶם.
יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת (ג) בְּשַׁבָּת אֵין תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר. הגה: וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ, אִם לֹא לְצֹרֶךְ (ד) גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ (אוֹר זָרוּעַ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי סוֹף פֶּרֶק בַּמֶּה מַּדְלִיקִין).
באר היטב
(ג) בשבת. עיין מ''א וט''ז. דע שהרמב''ם ורש''י ז''ל פליגי בפי' מקדש ומדינה דהרמב''ם ז''ל ס''ל דבכל מקום שנזכר מקדש ירושלים בכלל ומדינה היינו שאר גבולים אבל ירושלים אינו בכלל מדינה ורש''י ז''ל ס''ל דמקדש היינו מקדש דוקא ומדינה היינו ירושלים ושאר גבולים ושמעתי מקשים משם חכמי ארץ ישראל מהא דאמרינן ביומא על מתני' דעשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ופריך בגמ' פתח במקדש וסיים בירושלים וכפי דעת הרמב''ם דס''ל דבכלל מקדש הוי ירושלים א''כ מאי פריך הא בכלל מקדש הוי ירושלים ועיין יד אהרן שהרבה להקשות עוד: (ד) גופו. ובי''ט אסור להשתמש בו כלל כמ''ש סימן תרס''ה דהוקצה למצותו. מ''א:
באר היטב
(ב) שניהם. דוקא כל התקיעה נוכל להשתמש לזה ולזה אבל להפסיק חד תקיעה חציה לזה וחציה לזה לא. ט''ז: