שָׁמַע ט' תְּקִיעוֹת מִט' בְּנֵי אָדָם שֶׁתָּקְעוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד, לֹא יָצָא, שֶׁאֵין כָּאן פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. הגה: וְאִם שְׁנַיִם תָּקְעוּ כְּאֶחָד כָּל הַסֵּדֶר, וַאֲפִלּוּ אֶחָד תָּקַע בַּחֲצוֹצְרוֹת, יָצָא דְּיָהִיב דַּעְתֵּיהּ עַל הַשּׁוֹפָר (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וּגְמָרָא פ' רָאוּהוּ בֵּית דִּין).

הָיָה זֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה רִאשׁוֹנָה וְזֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה אַחֲרוֹנָה, תְּקִיעָה אַחַת מוֹצִיאָה אֶת (ב) שְׁנֵיהֶם.

יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת (ג) בְּשַׁבָּת אֵין תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר. הגה: וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ, אִם לֹא לְצֹרֶךְ (ד) גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ (אוֹר זָרוּעַ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי סוֹף פֶּרֶק בַּמֶּה מַּדְלִיקִין).