הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ מֻתָּר לִתְקֹעַ לוֹ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה; וְדַוְקָא כְּשֶׁהוּא תּוֹקֵעַ מֵאֵלָיו לְהוֹצִיאוֹ, אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הַמֻּדָּר: תְּקַע וְהוֹצִיאֵנִי, אָסוּר. הגה: וְאִם אָמַר: קוֹנָם תְּקִיעוֹתָיו עָלַי, בְּכָל עִנְיָן אָסוּר (רַ''ן).
הַמִּתְעַסֵק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְהִתְלַמֵּד, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵק, לֹא יָצָא; וְכֵן הַתּוֹקֵעַ לְשׁוֹרֵר וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִתְקִיעַת מִצְוָה, לֹא יָצָא. נִתְכַּוֵּן שׁוֹמֵעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיאוֹ; אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיאוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לָצֵאת, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן שׁוֹמֵעַ וּמַשְׁמִיעַ.
מִי שֶׁתָּקַע וְנִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא כָּל הַשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעָתוֹ, וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַתּוֹקֵעַ מִתְכַּוֵּן לִפְלוֹנִי זֶה שֶׁשָּׁמַע תְּקִיעָתוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, יָצָא שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְכָל מִי שֶׁיִּשְׁמָעֶנּוּ; לְפִיכָךְ מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ (ג) בַּדֶּרֶךְ אוֹ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְשָׁמַע תְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר, יָצָא, אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת, שֶׁהֲרֵי שְׁלִיחַ צִבּוּר מִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.
באר היטב
(ג) בדרך. ירושלמי ל''ש אלא בעובר אבל בעומד חזקה כוון. וצ''ע הלא הוא יודע אם כוון אם לאו ואפשר דמיירי אם שכח אם כוון אם לא מ''א. מי שבא לבה''כ לצאת י''ח עם הצבור אעפ''י שבשעה ששמע לא כוון לבו אלא סתמא יצא אבל הבא לבה''כ בסתמא לא יצא הרדב''ז חלק א' סימן ק''ס. סומא חייב בתקיעה ואם היה מוחזק לתקוע בכל שנה וסלקוהו אם לא ימצא בקי כמוהו יחזירוהו למנויו. ולכתחילה אין לסלקו מפני שהוא סומא אעפ''י שנמצא בקי כמוהו רדב''ז ח''א סי' נ''ט וכה''ג. ועיין שו''ת שער אפרים סי' כ''ו. תוקע שמת ונכנס אחר במקומו וכשגדל בנו רוצה לירש זכות אביו ע' הלק''ט סי' ל''ט. וע' בספר קול בן לוי דף כ''ח ע''ג: