ההלכה היומית
יום חמישי אחרי כ"ד ניסן תשפ"ד
סימן תרי"ט
סעיף ג'
אִם חָל בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר: וַיְכֻלּוּ, וּבְרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע, וְחוֹתֵם: מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאֵין אוֹמְרִים אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בְּשַׁבָּת, אֲבָל שְׁאָר הַסְּלִיחוֹת וְהַתְּחִנּוֹת אוֹמֵר כְּמוֹ בַּחֹל (ריב''ש סי' תקי''ב וּמִנְהָגִים).
סימן תרי"ט
סעיף ד'
צָרִיךְ לְהַעֲמִיד אֶחָד לִימִין שְׁלִיחַ צִבּוּר וְאֶחָד לִשְׂמֹאלוֹ.
סימן תרי"ט
סעיף ה'
יֵשׁ (ה) שֶׁעוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה.
באר היטב
(ה) שעומדים. היינו בשעת תפלת ערבית אבל מי שעומד כל הלילה לא יוכל להתפלל בכוונה ביום כנה''ג. ויזהרו שלא ישהו נקביהם. ואם נחלשו יכולים לסמוך לשום דבר מהרי''ל ד''מ. וטעם העמיד' להיות דוגמת המלאכים ולכן הנשים לא יעמדו מט''מ. ומי שעומד פעם אחד ודעתו לעשות כן כל ימיו צריך התרה: