מְבָרְכִים עַל הָאוּר; וְאֵין מְבָרְכִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל הָאוּר שֶׁהוֹצִיאוּ (ג) עַתָּה מִן הָאֲבָנִים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו מֵעַמּוּד (ד) רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ.
יִשְׂרָאֵל שֶׁהִדְלִיק מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵין מְבָרְכִים עָלָיו בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְבָרְכִין עָלָיו, שֶׁאֵין מְבָרְכִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא עַל הָאוּר שֶׁשָּׁבַת מִבְּעוֹד יוֹם מַמָּשׁ, אוֹ עַל הָאוּר שֶׁהֻדְלַק מִמֶּנּוּ; וְכֵן נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מֵעֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמִיהוּ אֲפִלּוּ אִם הֻדְלַק בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אִם הֻדְלַק בְּהֶתֵּר כְּגוֹן לְחוֹלֶה, יְכוֹלִים לְבָרֵךְ עָלָיו. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים לְהַבְדִּיל עַל נֵר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת (הַמַּגִּיד וְאַבּוּדַרְהַם וְאוֹר זָרוּעַ); וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְהַבְדִּיל עָלָיו אֶלָּא מַדְלִיקִין נֵר אֶחָד מִמֶּנּוּ; וְהַנָּכוֹן לְהַבְדִּיל עַל שְׁנֵיהֶן בְּיַחַד, דְּהַיְנוּ לְהַדְלִיק נֵר אֶחָד מִנֵּר בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְלֹא יַבְדִּיל עַל נֵר עַצְמוֹ שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת לְחוּד (מַהֲרִי''ל); וּשְׁאָר דִּינֵי נֵר, עַיֵּן לְעֵיל סי' רצ''ח. וְאוֹכְלִים וּשְׂמֵחִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּהָוֵי קְצָת יוֹם טוֹב (טוּר מהרי''ו וְאוֹר זָרוּעַ). יֵשׁ מַחְמִירִים לַעֲשׂוֹת (ה) שְׁנֵי יָמִים יוֹם כִּפּוּר, וְיֵשׁ לְזֶה הַתָּרָה; וְאֵין לִנְהֹג בְּחֻמְרָא זוֹ, מִשּׁוּם דְּיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיָּבֹא לִידֵי סַכָּנָה (אוֹר זָרוּעַ). מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם לְמָחֳרָת יוֹם כִּפּוּר, אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כָּל יָמָיו (מִנְהָגִים). אֵין אוֹמְרִים (ו) תְּחִנּוֹת וְלֹא צו''ץ מִיּוֹם כִּפּוּר עַד סֻכּוֹת, וְהַמְדַקְדְּקִים מַתְחִילִים מִיָּד בְּמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר בַּעֲשִׂיַּת הַסֻּכָּה, כְּדֵי לָצֵאת מִמִּצְוָה אֶל מִצְוָה (מַהֲרִי''ל וּמִנְהָגִים וְהג''מ פ''ב דִּבְרָכוֹת מהרי''ו).
באר היטב
(ה) שני ימים. וז''ל מהרי''ל בתשוב' סימן רי''ב העושין שני ימים יה''כ אין משנין כלל התפילות אף אם הם י' או מאה לא יתפללו רק התפלה של חול דהוי לא תתגודדו וכתב המ''א ונ''ל דיניחו גם כן תפילין מה''ט ע''כ. אך פיוטים וסליחות יאמרו כרצונם וי''ג מדות כקורא בתורה. וכתב המ''א ומכל מקום נראה לי דלא יאמר אותם באמצע התפלה רק אחר י''ח גם לא יקראו בתורה אפי' ויחל כשחל יום כפור ביום ה' אסור להכין להם צרכי שבת בע''ש שהוא יום כפור שלהן אך יאכלו עם אחרים שלא הרבו בשבילן מ''א ע''ש שמסיים שלא לעשות שני ימים יום כפור דכשעושה יום שני יום כפור א''כ מאתמול הוי ערב יום כפור ואסור להתענות וא''כ היאך התענה והוי סתרי אהדדי ולכן אין לנהוג כן ומכ''ש למנהגינו שאין מתענין בין יום כפור לסוכות ובליקוטי פרדס משמע שאין מתענין בלילה כי אם ביום: (ו) תחינות. ואין מתענין בהם אפי' יאר צייט שהם ימי שמחה שהיו מחנכין בהם המזבח בימי שלמה. מהרי''ל. ומקדשין הלבנה במוצאי יום כפור עיין סי' תכ''ו סעיף ב' ביום שאחר יום כפור משכימין לבה''כ. מנהגים:
בַּסֻכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגו' כִּי בַּסֻכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהִקִּיפָם בָּהֶם לְבַל יַכֵּם שָׁרָב וָשֶׁמֶשׁ וּמִצְוָה (א) לְתַקֵּן הַסֻּכָּה מִיָּד לְאַחַר יוֹם כִּפּוּר, דְּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדוֹ אַל יַחְמִיצֶנָּה (מַהֲרִי''ל).
באר היטב
(א) לתקן. היינו לבנותה כולה כן הוא במהרי''ל:
באר היטב
(ג) עתה. אפי' חל בשבת להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור. מ''א: (ד) ראשון. פי' שהדליקו נר אחד מאותו שלהבת עסס''ה: