עוֹשִׂים מְחִצָּה מִבַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁיִּקְשֹׁר שָׁם (יא) בְּהֵמָה לַדֹּפֶן.
יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵחֲבֵרוֹ דֹּפֶן לַסֻכָּה, לְהַכְשִׁירָהּ; וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵדַע אוֹתוֹ שֶׁהָעֳמַד שָׁם שֶׁבִּשְׁבִיל מְחִצָּה הָעֳמַד שָׁם; אֲבָל בַּחֹל, אֲפִלּוּ אִם הוּא יוֹדֵעַ, שַׁפִּיר דָּמִי. הגה: וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּאוֹתָן ג' דְּפָנוֹת הַמַּתִּירִים הַסֻּכָּה; אֲבָל בְּדֹפֶן רְבִיעִית, שָׁרֵי (הַשָּׂגַת הָרַאֲבָ''ד וְהַמַּגִּיד פ''ד דְּסֻכָּה) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שס''ב (סָעִיף ה').
הַסוֹמֵךְ סֻכָּתוֹ עַל כַּרְעֵי (יב) הַמִּטָּה וְהַכְּרָעַיִם הֵם מְחִצּוֹת, אִם יֵשׁ בָּהּ גֹּבַהּ י' טְפָחִים מִן הַמִּטָּה לַסְכָךְ, כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה. וְאִם סָמַךְ הַסְכָךְ עַל עַמּוּדִים וְהַכְּרָעַיִם הֵם דְּפָנוֹת, אֲפִלּוּ אֵין גֹּבַהּ עֲשָׂרָה מֵהַמִּטָּה עַד הַסְכָךְ, כְּשֵׁרָה, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ י' טְפָחִים מֵהָאֶרֶץ עַד הַסְכָךְ.
באר היטב
(יב) המט'. פי' דבר זה עיין בט''ז:
באר היטב
(יא) בהמה. וצריך שתה' מתוחה למעלה או שתהא גבוה כ''כ שאף שתמות ותפול תהיה גבוה י'. ואם יש חלל בין רגליה גבוה מג' צריך לגודרו ב''ח וכתב המ''א בס''ק י''ד דאם סמך הסכך ע''ג בהמ' פסולה מפני שאין לה קבע ע''ש. ומה''ט כתב הט''ז בס''ק י''א דעשיית דופן מבהמ' לא מיירי רק להכשיר' וכמ''ש סי''ב אבל לא בכל המחיצות עיין שם: