כָּל אַרְבָּעָה הַמִּינִים פְּסוּלִים בְּגָזוּל וּבְגָנוּב, בֵּין לִפְנֵי יֵאוּשׁ בֵּין לְאַחַר יֵאוּשׁ; אֲבָל גָּזוּל וּקְנָאוֹ בְּלֹא סִיּוּעַ הַמִּצְוָה, כְּגוֹן גָּזַל לוּלָב וְשִׁפָּהוּ, (א) כָּשֵׁר, דְּקָנְיֵהּ בְּשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה וּמִיהוּ לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּלֹא נִפְסַל גָּזוּל וְגָנוּב אֶלָּא לַגַּנָּב וְלַגַּזְלָן עַצְמוֹ, אֲבָל לַאֲחֵרִים כָּשֵׁר (ב) בִּשְׁאָר הַיָּמִים, חוּץ מִיּוֹם רִאשׁוֹן. הגה: וּמִשּׁוּם זֶה יֵשׁ לִזָּהֵר (ג) שֶׁלֹּא יְקַצֵּץ הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב לְצֹרֶךְ לוּלָבוֹ, דְּקַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת, וּסְתָם עַכּוּ''ם (ד) גּוֹזְלֵי קַרְקַע הֵם וְיָבֹא בִּגְזֵלָה לְיָדוֹ, אֶלָּא יִקְצְצֶנּוּ (ה) עַכּוּ''ם וְיִקְנֶה מֵהֶם (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סי' תתצ''ב הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י סוֹף פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל); וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ חוּצָה לָאָרֶץ (אוֹר זָרוּעַ); לוּלָב שֶׁאֲגָדוֹ כּוּתִי וַעֲשָׂאוֹ, כָּשֵׁר כְּמוֹ סֻכַּת כּוּתִי. (מָרְדְּכַי הַלּ' קְטַנּוֹת).
וְכֵן (ו) שָׁאוּל בְּיוֹם רִאשׁוֹן, מִשּׁוּם דְּבָעֵינָן לָכֶם (וַיִּקְרָא כג, מ) הגה: וְהַמֻּדָּר הֲנָאָה מִלּוּלָב שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ מִלּוּלָבוֹ שֶׁל עַצְמוֹ, אֵינוֹ יוֹצֵא בּוֹ בְּיוֹם א', דְּלֹא הָוֵי שֶׁלָּכֶם. (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סִימָן תשמ''ו וְתשמ''ז).
באר היטב
(ו) שאול. עיין סימן י''ד סעיף ג':
וְכֵן שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְשֶׁל אֲשֵׁרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, פָּסוּל; אֲבָל שֶׁל עַכּוּ''ם, לְכַתְּחִילָה לֹא יִטֹּל וְאִם נָטַל יָצָא מִיּוֹם רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ, דְּלֹא בָּעֵינָן לָכֶם. (וַיִּקְרָא כג, מ). הגה: וְדַוְקָא שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ, אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ הָוֵי לֵה שֶׁל יִשְׂרָאֵל דְּאֵינוֹ יוֹצֵא בּוֹ; וְדַוְקָא קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּטֵּל, אֲבָל אִם נִתְבַּטֵּל בְּיַד עַכּוּ''ם, אֲפִלּוּ מְכַוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ אַחַר כָּךְ, יָצָא בְּדִיעֲבַד (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ח ח''ג וְרַ''ן) וְעַיֵּן לְעֵיל סי' תקפ''ו.
באר היטב
(א) כשר. אפי' ביום ראשון. מ''א ע''ש ועיין יד אהרן: (ב) בשאר. אם הוא אחר יאוש עיין מ''א: (ג) שלא יקצץ. אפי' ברשות עכו''ם. ובאתרוג בא''י אם קצצו עצמו ה''ל נתמרח ביד ישראל וה''ל טבל תשובת רבי בצלאל סימן ב'. מ''א: (ד) גוזלי. נ''ל דבדיעבד כשר ומברך עלייהו. מ''א: (ה) עכו''ם. וה''ה כשקוצץ ישראל ונותן לחבירו שרי כיון דהוא לאחר יאוש מ''א ועיין סימן תרל''ז סעיף ג' מש''ש בשם הט''ז. כתב הסמ''ג אסור לזלזל אתרוג ושאר מצות שהעכו''ם מוכרים עכ''ל כלומר שצריך ליתן להם יותר מכדי דמיהם עיין סימן ל''ט ס''ז. מ''א: