אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן. בְּלוּלָב שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁהִשְׁאִילוֹ, דְּבָעֵינָן לָכֶם (וַיִּקְרָא כג, מ), (ה) מִשֶּׁלָּכֶם, וַאֲפִלּוּ אָמַר לוֹ: יְהֵא שֶׁלְּךָ עַד שֶׁתֵּצֵא בּוֹ וְאַחַר כָּךְ יְהֵא שֶׁלִּי כְּבַתְּחִלָּה, לֹא יָצָא, דְּהָוֵי כְּמוֹ שָׁאוּל; וְאִם נְתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה, מֻתָּר.

נְתָנוֹ לוֹ עַל מְנַת לְהַחְזִירוֹ, הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ וּמַחְזִירוֹ, שֶׁמַּתָּנָה עַל מְנַת לְהַחְזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה; וְאִם לֹא הֶחֱזִירוֹ, לֹא יָצָא אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶת דָּמָיו, וַאֲפִלּוּ נֶאֱנַס מִיָּדוֹ; וְכֵן אִם הֶחֱזִירוֹ (ו) לְאַחַר זְמַן מִצְוָתוֹ, לֹא יָצָא. הגה: וּמֻתָּר לָתֵת לוֹ אֶתְרוֹג בְּמַתָּנָה עַל מְנַת שֶׁלֹּא יַקְדִּישֶׁנּוּ, דְּלֹא גָּרַע מִמַּתָּנָה עַל מְנַת (ז) לְהַחֲזִיר (רַ''ן פ''ה דִּנְדָרִים).

נְתָנוֹ לוֹ סְתָם, הָוֵי כְּאִלּוּ אָמַר לוֹ: עַל מְנַת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי, דְּמִסְתָמָא עַל דַּעַת כֵּן נְתָנוֹ לוֹ כֵּיוָן שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת בּוֹ שֶׁאֵין לוֹ אַחֵר; וְאִם לֹא הֶחֱזִירוֹ, לֹא יָצָא. הגה: וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִתְּנוֹ לִבְעָלָיו (ח) בְּמַתָּנָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שֶׁל בְּעָלִים (ט) וְיֵצְאוּ בּוֹ (הָרֹא''שׁ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ח ח''ד); וּמִיהוּ אֲפִלּוּ לֹא הֶחֱזִירוֹ לְיָדוֹ אֶלָּא לְאַחֵר, וְאַחֵר לְאַחֵר, וְהָאַחֲרוֹן מַחֲזִירוֹ לַבְּעָלִים, יָצָא.