מִי שֶׁהוּא אָנוּס קְצָת וְאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְצָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד אַחַר שֶׁקָּרְאוּ הַקָּהָל, וְקָשֶׁה עָלָיו לִישֵׁב בְּתַעֲנִית כָּל כָּךְ, יָכוֹל לִשְׁמֹעַ קְרִיאָתָהּ מִבְּעוֹד יוֹם (ז) מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. הגה: אֲבָל אָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם שֶׁיִּשְׁמַע קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, אֲפִלּוּ הַתַּעֲנִית קָשָׁה עָלָיו (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ק''ט).
אַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בְּעַרְבִית, אוֹמֵר: (א) וְאַתָּה קָדוֹשׁ, וְאִם חָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹמֵר: (ב) וִיהִי נֹעַם, קֹדֶם וְאַתָּה קָדוֹשׁ. הגה: וְאוֹמְרִים: וְיִתֶּן לְךְ, וְקוֹרִים הַמְּגִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּילִין (מִנְהָגִים).
באר היטב
(א) ואתה קדוש. ואומרים קדיש שלם בלא תתקבל לאחר קריאת המגילה. מ''א עיין שם: (ב) ויהי נועם. אחר קריאת המגילה מנהגים וכ''כ מי''ט דמ''ש ואומרים ויהי נועם לאפוקי מהכלבו דפסק דא''א כלל ומ''ש וקורין המגילה קאי אלאחריו ואח''כ מבדילין ועיין בשכנה''ג בהגהת ב''י אות ד' ועיין בתשובת דבר שמואל סי' קכ''ח:
אוֹמֵר: עַל הַנִּסִים, בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם. הגה: וְאִם לֹא אֲמָרוֹ, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ (טוּר). וְאֵין אוֹמְרִים עַל הַנִּסִּים רַק בְּיוֹם י''ד, אֲבָל (ג) לֹא בְּט''ו (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח וּמִנְהָגִים); וּבְלֵיל י''ד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָרְאוּ הַמְּגִלָּה עֲדַיִן, אוֹמֵר עַל הַנִּסִּים, בִּתְפִלַּת עַרְבִית. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ב).
באר היטב
(ג) לא בט''ו. מיהו אם אמרו בט''ו אין מחזירין אותו מ''א וט''ז דלא כב''ח עיין שם. שחרית משכימין לבה''כ ואין לחלוץ התפילין עד אחר קריאת המגילה דדרשינן ויקר זו תפילין. מט''מ מנהגים:
באר היטב
(ז) מפלג. אחר שיתפלל ערבית. וכתב המ''א מאחר דשינ' רמ''א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ''מ אין להקל אלא לצורך גדול ומשמע במהרי''ל דאפילו חולה לא יאכל קודם קריאתה אא''כ יש בו סכנה. וכתב הב''י שנהגו לקרות קצת מבע''י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי: