הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ ג' בְּרָכוֹת: עַל מִקְרָא מְגִלָּה, וְשֶׁעָשָׂה נִסִים, (א) וְשֶׁהֶחֱיָנוּ; וּבַיּוֹם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ; הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף (ב) בַּיּוֹם מְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם וְהָרֹא''שׁ וְהַמַּגִּיד), וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ; וְאֶחָד יָכוֹל לְבָרֵךְ וְשֵׁנִי קוֹרֵא (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ''ג); וּלְאַחֲרֶיהָ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ: הָרַב אֶת רִיבֵנוּ וכו'. אִם לֹא בֵּרַךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ, יָצָא. הגה: וְנָהֲגוּ לוֹמַר בַּלַּיְלָה: אֲשֶׁר הֵנִיא, אֲבָל (ג) לֹא בַּיּוֹם (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח), וְאֵין לְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ אֶלָּא (ד) בְּצִבּוּר.
אֵין (ה) לָשׂוּחַ בְּעוֹד שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ.
באר היטב
(ה) לשוח. והקורא עצמו רשאי להפסיק ש''ג. מ''א:
אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא כְּבָר, מְבָרֵךְ לְהוֹצִיא אֶת אַחֵר (ו) יְדֵי חוֹבָתוֹ.
באר היטב
(ו) י''ח. ואם מברך לנשים יברך לשמוע מגילה ב''ח. אבל לא יברך שהחיינו. ויקראנה לנשים אחר יציאת בה''כ דמצוה שיצא הוא בקריאת הצבור. מ''א:
באר היטב
(א) ושהחיינו. ויכוין בברכת שהחיינו ג''כ על משלוח מנות וסעודות פורים שהם גם כן מצות של''ה ונ''ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום. ונראה לי דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי''ט. מ''א: (ב) ביום. דעיקר מצות קריאתה ביום. אם נשתתק הקורא באמצע המגילה השני צריך להתחיל בראש כמ''ש סי' רפ''ד סעיף ה' אבל א''צ לברך תחלה דיוצא בברכת הראשון. מ''א: (ג) לא ביום. שכבר אמרו פיוטים. לבוש: (ד) בצבור. וא''ז כתב בשם פוסקים לברך ביחיד ע''ש (ועיין בספר אליה רבה נוסחת ברכה אחרונה על נכון):