ההלכה היומית
יום חמישי ראה כ"ה אב תשפ"ד
סימן תרצ"ה
סעיף ד'

חַיָּב לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ שְׁתֵּי מָנוֹת (ז) בָּשָׂר אוֹ שֶׁל מִינֵי אֳכָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ (אֶסְתֵּר ט, יט ו כב) שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלֹח לְרֵעִים מְשֻׁבָּח; וְאִם אֵין לוֹ, מַחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ, זֶה שׁוֹלֵחַ לָזֶה סְעוּדָתוֹ, וְזֶה שׁוֹלֵחַ לָזֶה סְעוּדָתוֹ, כְּדֵי לְקַיֵּם: וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ (אֶסְתֵּר ט, יט ו כב). הגה: וְיֵשׁ לִשְׁלֹחַ מָנוֹת (ח) בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה (מִדִּבְרֵי הָרֹא''שׁ פ''ק דִּמְגִלָּה); וְאִם שׁוֹלֵחַ מָנוֹת לְרֵעֵהוּ וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבְּלָם, אוֹ מוֹחֵל לוֹ, יָצָא. (ט) וְאִשָּׁה חַיֶּבֶת בְּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, כָּאִישׁ; וְאִשָּׁה תִּשְׁלַח לְאִשָּׁה, וְאִישׁ לְאִישׁ; אֲבָל לֹא בְּהֶפֶךְ, שֶׁלֹּא יָבֹא אִישׁ לִשְׁלֹחַ לְאַלְמָנָה וְיָבוֹאוּ לִידֵי סְפֵק קִדּוּשִׁין, אֲבָל בְּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים אֵין לָחוּשׁ.

באר היטב

(ז) בשר. מבושל הראוי לאכילה מהרי''ל וה''ה משקה של''ה. השולח מעות כסות וכלים בשביל מנות אם יכול למכרם מיד לקנות לצורך סעודה מהני הלק''ט ח''ב סי' קס''ג. ומדברי בעל ת''ה סי' קי''א משמע קצת דלא יצא עיין שם ע' יד אהרן. נסתפקתי מי ששלח לחבירו בשביל מנות תרנגולת טריפה והוא לא ידע ואכלו ואח''כ ביום פורים עצמו נודע לו שהיתה טריפה אם יצא ידי חובת מנות אם לא ע' בספ' מוצל מאש סי' ס''א. עוד נסתפקתי מי ששלח לחבירו שבמדינת הים שני מנות. או שתי מתנות לשני אביונים קודם פורים ובפורים עצמו בודאי מגיעים לידו אם יוצא י''ח או לא מי נימא כיון דבשעה ששלח לא הי' חייב בהם לא נפיק או דילמא כיון דבפורים עצמו שהוא שעת החיוב הגיעו לידו נפיק. ע' יד אהרן שדעתו נוטה דיוצא י''ח שפיר בזה ע''ש מי ששלח לחבירו דג וביצ' שעליו או פת ופניו טוחות בביצה יש להסתפק אי יוצא י''ח של משלוח מנות עדות ביעקב סי' צ''ב ע''ש וע' כנה''ג: (ח) ביום. וה''ה מתנות לאביונים: (ט) ואשה. לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דוקא באלמנות אבל אשה שיש לה בעל בעלה משלח בשביל' לכמה בני אדם ומ''מ יש להחמיר מ''א. נראה לי דמי שאוכל על שלחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות וכ''מ קצת ברש''י גבי מחלפי סעודתייהו להדדי וע' ט''ז ס''ק ג'. ומ''מ צ''ע וטוב להחמיר מ''א. וכתב בסה''י יקבץ כל אנשי ביתו וחביריו דאם אדם יושב ביחיד א''א לשמוח כראוי וכ''כ רש''י ז''ל בפסוק משפחה ומשפחה:

סימן תרצ"ו
סעיף א'

פּוּרִים מֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה; וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, (א) אֵין עוֹשִׂין. הגה: וְהָאִדָּנָא נָהֲגוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת (כָּל בּוֹ); וְהָעוֹשֶׂה, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה לְעוֹלָם, אֶלָּא אִם הוּא בִּנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה, כְּגוֹן: בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ אוֹ אַבּוּרְנְקִי שֶׁל מְלָכִים, דְּשָׁרֵי. הגה: וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת מִצְוָה, כְּגוֹן: (ב) לִכְתֹּב פִּסְקֵי הֲלָכוֹת; וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ מְלָאכוֹת גְּמוּרוֹת לְצֹרֶךְ פּוּרִים. (ת''ה סִימָן קי''ב).

באר היטב

(א) אין עושין. וע''י עכו''ם שרי ערסי' תס''ח מ''א. וכתב הט''ז נראה דפרקמטי' מותר כיון ששמח' היא לו ע''ש: (ב) לכתוב. ופשטי המקרא ואגרת שלום ומזכרת חובותיו וכן כל דבר שא''צ עיון גדול. מט''מ ב''י א''ח:

סימן תרצ"ו
סעיף ב'

אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ, לֹא נָהֲגוּ אֶלָּא בְּיוֹם מִקְרָא מְגִלָּה בִּלְבַד, אֲבָל לֶאֱסֹר אֶת שֶׁל זֶה בָּזֶה, (ג) אֵינוֹ מִנְהָג.

באר היטב

(ג) אינו מנהג. ובמהרי''ל ואבודרהם משמע דיש לנהוג כן:

יום חמישי ראה כ"ה אב תשפ"ד

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן