יוֹם י''ד וְיוֹם ט''ו אֲסוּרִים (ד) בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם, בֵּין לִבְנֵי כְּרַכִּים שֶׁהֵם עוֹשִׂין ט''ו בִּלְבַד, בֵּין לִבְנֵי עֲיָרוֹת שֶׁהֵם עוֹשִׂים י''ד בִּלְבַד; וְהַנָּשִׁים מְעַנּוֹת בָּהֶם, שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאַחַת, וּמְטַפְּחוֹת שֶׁמַּכּוֹת כַּף אֶל כַּף; אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת, שֶׁתְּהֵא אַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ; נִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְקוֹנְנוֹת.
כָּל דִּבְרֵי אֲבֵלוּת נוֹהֲגִים בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת (ה) לִשְׁמֹעַ הַמְּגִלָּה (תּוֹסָפוֹת פ''ק דְּמוֹעֵד קָטָן). וְאִם יוּכַל לֶאֱסֹף מִנְיָן לְבֵיתוֹ לִקְרוֹת הַמְּגִלָּה, עָדִיף טְפֵי (מַהֲרִי''ל). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין (ו) אֲבֵלוּת נוֹהֵג בְּפוּרִים, לֹא בְּי''ד וְלֹא בְּט''ו (הָרֹא''שׁ וּמִנְהָגִים), וְכֵן נוֹהֲגִין; וַאֲפִלּוּ אֲבֵלוּת יוֹם רִאשׁוֹן נִדְחֶה מִפְּנֵי פּוּרִים (דִּבְרֵי עַצְמוֹ); אֲבָל דְּבָרִים (ז) שֶׁבְּצִנְעָה, נוֹהֵג; וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹהֵג אֲבֵלוּת בְּפוּרִים, עוֹלֶה לוֹ (ח) לְמִנְיַן שִׁבְעָה יְמֵי אֲבֵלוּת כְּמוֹ שַׁבָּת, וְכֵן פָּסַק הָרַב בְּעַצְמוֹ בְּטוּר יוֹרֶה דֵּעָה סי' ת''א.
באר היטב
(ה) לשמוע. צ''ע דהא הרב''י פסק בס''ה שלא יצא מפתח ביתו ואם כן ה''ל לכתוב בלשון י''א וכו'. מ''א: (ו) אבילות. ב''ח ורש''ל ופרישה העידו שהמנהג להתאבל וכ''כ מהרי''ל ועכשיו גרירי עלמא בתר דברי רמ''א ונ''ל דיזהר בכולם חוץ מנעילת הסנדל וישיבה ע''ג קרקע מפני הבריות ומכ''ש שאסור לראות כל מיני שמחה. מ''א: (ז) שבצנעה. ויתפלל בביתו ואחר כך ילך לבה''כ לשמוע מגילה טור וכ''מ בלבוש מיהו משמע בטור דבשחרית הולך לבה''כ לתפילה עבי''ד סי' שצ''ג מ''א וכתב הט''ז ונ''ל כיון דאין אבילות בפורים בפרהסי' אין לקרות בבית הכנסת בע''ש קודם ברכו לילך נגד האבל דאין להזכיר שם אבל בפרהסי' אלא ילך לבה''כ בלא קריאה עכ''ל: (ח) למנין. אפי' מת בפורים. מ''א:
אִם חָל פּוּרִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהָאָבֵל יוֹשֵׁב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה, לֹא יֵצֵא מִשָּׁם עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית וְיִשְׁמַע קְרִיאַת מְגִלָּה, וּלְמָחֳרָת לֹא יֵצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ.
באר היטב
(ד) בהספד. ומקום שנהגו שביום ז' הולכין על הקבר לקונן אסור בפורים אלא האבל לבדו ילך שם עם חזן א' ויאמר לו השכבה. ואפי' בערב פורים אסור לילך שם שלא יחשבו העולם שהאבילות נפסק מחמת פורים. ר''ש הלוי סי' י''ג כנה''ג: