יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָאָבֵל חַיָּב לִשְׁלֹח (ט) מָנוֹת. הגה: אֲבָל אֵין שׁוֹלְחִין לְאָבֵל כָּל י''ב חֹדֶשׁ (מַהֲרִי''ל), וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' שפ''ה, עַיֵּן שָׁם. וְאִם אֵין בָּעִיר אֶלָּא הָאָבֵל עִם אַחֵר, חַיָּב לִשְׁלֹחַ לָאָבֵל כְּדֵי לְקַיֵּם מִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן מָחַל הָאָבֵל עַל מְנָתוֹ (מהרי''ב).
ז יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאוֹנֵן מֻתָּר בְּבָשָׂר וְיַיִן, דְּלֹא אָתֵי עֲשֵׂה דְּיָחִיד דַּאֲבֵלוּת וְדָחֵי עֲשֵׂה דְּרַבִּים דְּאוֹרַיְתָא, דְּלִשְׂמֹחַ בְּפוּרִים דִבְרֵי קַבָּלָה נִינְהוּ שֶׁהֵם כְּדִבְרֵי תּוֹרָה. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁחַיָּב בְּמִקְרָא מְגִלָּה וּתְפִלָּה וּקְרִיאַת שְׁמַע; וְנ''ל דְּדַוְקָא (י) בַּלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו; אֲבָל בַּיּוֹם, שֶׁרוֹצֶה לְקָבְרוֹ, קְבוּרַת מֵתוֹ (יא) קוֹדֵם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' תרפ''ז ס''ב, וְלָכֵן קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ, דְּלֹא עָדִיף מִיּוֹם טוֹב וְשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ע''א כֵּן נִרְאֶה לִי.
ח מֻתָּר (יב) לִשָּׂא אִשָּׁה בְּפוּרִים. הגה: בֵּין בְּי''ד בֵּין בְּט''ו, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן הַבֵּן (תוס' פ''ק דמ''ק). וּמַה שֶּׁנָּהֲגוּ לִלְבֹּשׁ פַּרְצוּפִים בְּפוּרִים, וְגֶבֶר לוֹבֵשׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְאִשָּׁה כְּלִי גֶּבֶר, אֵין אִסּוּר בַּדָּבָר מֵאַחֵר שֶׁאֵין מְכַוְּנִין אֶלָּא לְשִׂמְחָה בְּעָלְמָא; וְכֵן בִּלְבִישַׁת כִּלְאַיִם דְּרַבָּנָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָסוּר, אֲבָל הַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן בְּנֵי אָדָם הַחוֹטְפִים זֶה מִזֶּה דֶּרֶךְ שִׂמְחָה, אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם (יג) לֹא תִגְזֹל (וַיִּקְרָא יט, יג) וְנָהֲגוּ כָּךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן עַל פִּי טוֹבֵי הָעִיר (תְּשׁוּבַת מַהֲרִ''י מִינְץ סִימָן ט''ז).
באר היטב
(י) בלילה. עיין מ''א שהעל' דבלילה עכ''פ לא יאכל בשר ומ''ש ונראה לי דוקא בלילה וכו' קאי אמגילה ע''ש: (יא) קודם. עמ''ש סי' תרפ''ז ס''ק ד' דיש חולקין וכן נוהגין לקוברו אחר יציאת בה''כ. ומ''מ נ''ל דלא יניח תפילין דאקרי פאר. מ''א ע''ש:
(יב) לישא. ולפי מ''ש ר''ס תקמ''ו דקי''ל כמ''ד אין מערבין שמחה בשמחה גם הכא אסור לעשות לכן יעשה החופה ביום י''ג מ''א ע''ש ועיין בספר גופי הלכות ועמ''ש באה''ע סי' ס''ב ס''ק י': (יג) לא תגזול. ולפ''ז מותר לברך על מה שחוטפין א''ז. וכתב של''ה לאו משנת חסידים היא ושומר נפשו ירחיק ממלבושים דכלאים ולחטוף מחבירו ועיין ט''ז וב''ח בי''ד סי' קפ''ב להחמיר בזה באורך וכן הכנה''ג הורה לאסור הפרצופים בפורים ע''ש ועיין בתשו' דברי שמואל סי' רמ''ז ולכן הירא את דבר ה' ירחיק את בניו ובני ביתו מכל כי האי איסור' ופריצותא ועיין עוד בדבר שמואל סי' קנ''ג תוכחת מגולה על הלומדים ספר מסכת שיכורים ע''ש:
יוֹם י''ד וְט''ו שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, וַאֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד (א) וְתַעֲנִית; אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים אֵין נוֹהֲגִים בָּהֶם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית מֻתָּרִים. הגה: וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחַיָּב לְהַרְבּוֹת בְּמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה (ב) בְּ''ד שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן (טוּר בְּשֵׁם הָרִי''ף) וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן, מִכָּל מָקוֹם יַרְבֶּה קְצָת בִּסְעֻדָּה כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי הַמַּחְמִירִים; (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם סְמַ''ק) וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה (ג) תָּמִיד (מִשְׁלֵי ט''ו, ט''ו).
באר היטב
(א) ותענית. ואבילות נוהג לכ''ע: (ב) בי''ד. אבל לא בט''ו. ב''י: (ג) תמיד. בית תפארתינו במהרה יעמוד. וביראה אותו נעבוד. נכון יהיה הר הבית בראש הרים עדי עד:
באר היטב
(ט) מנות. אפי' תוך שבעה מיהו לא ישלח מיני תפנוקים שהם עשוים לשמחה ס''ח תשי''ג. ומט''מ כתב שאין שולחין לאבל אפי' דבר שאינו לשמחה וכ''מ מדברי רמ''א ובשכנה''ג כתב דאבל פטור משלוח מנות תוך שבעה ואחר שבעה ישלח בצינעה לא' מקרוביו או לאחד מהעניים ופשוט הוא דאם האבל הוא עני דמותר לשלוח לו מעות דלא גרע מצדקה. מ''א ע''ש: