לֹא יִטֹּל מִמִּי שֶׁלֹּא (ט) נָטַל יָדָיו שַׁחֲרִית.
אִם שִׁכְשֵׁךְ יָדָיו לְתוֹךְ כְּלִי שֶׁל מַיִם, עָלְתָה לוֹ נְטִילָה לִקְרִיאַת שְׁמַע (י) וְלִתְפִלָּה, אֲבָל לֹא לְרוּחַ (יא) רָעָה שֶׁעֲלֵיהֶם. אִם שִׁכְשֵׁךְ יָדָיו בְּשָׁלֹשׁ מֵימוֹת (יב) מְחֻלָּפִים, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם עָלְתָה לוֹ לְהַעֲבִיר רוּחַ רָעָה שֶׁעֲלֵיהֶם.
באר היטב
(י) ולתפלה. ויברך כמו שכתבתי סעיף כ''ב ועיין מה שכתבתי שם: (יא) רעה. דלרוח רעה בעי עירוי ג' פעמים דוקא ושכשוך בכלי אפילו ק' פעמים לא חשיב אלא אחד שמיד נטמאו המים. מש''ה נסתפק אחר כך במימות מחולפים דאפשר דלאו דוקא עירוי בעי להעביר רוח רעה ואפי' רחיצה סגי או דבעינן דוקא עירוי מכלי: (יב) מחולפים. וה''ה בנהר דקמא קמא אזדו להו והני אחרינא נינהו. ונראה לי דה''ה במקוה דהטעם הוא מפני שמיד נטמאו המים וזה לא שייך במקוה. ואם תוחב ידיו לתוך השלג בג' מקומות נמי מהני עיין עטרת זקנים ובע''ת ובמגן אברהם ס''ק י':
אִם הָיָה (יג) נֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו שַׁחֲרִית לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַעֲבִיר רוּחַ רָעָה מִיָּדָיו: הגה: וְיִטְּלֵם (יד) בְּלֹא בְּרָכָה (הָרֹא''שׁ כְּלָל ד' וְרַשְׁבָּ''א סי' קצ''א).
באר היטב
(יג) נעור. ובניעור לא חיישינן שנגע במקום מטונף וגם לא נעשה בריה חדשה: (יד) בלא ברכה. ב''ח האריך להוכיח דיטול ויברך. והמגן אברהם סותר ראייתו עיין שם ועיין יד אהרן:
באר היטב
(ט) נטל. דכתיב והזה הטהור על הטמא וכתב הט''ז ונ''ל דה''ה בנטילה דאכילה וכל שכן הוא עיין שם. וס''ה ובעל יד אהרן וע''ת כתבו דבנטילה לאכילה אין להקפיד בזה כלל עיין שם וכל זה שלא ישפוך לו על ידיו אבל להביא לו מים מותר אפילו בנטילה דשחרית. מגן אברהם: