אִם יֵשׁ לוֹ כַּמָּה בְּגָדִים שֶׁל אַרְבַּע כְּנָפוֹת כֻּלָּם חַיָּבִים בְּצִיצִית. וְאִם לְבָשָׁם כֻּלָּם בְּלֹא הֶפְסֵק וְהָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה עַל כֻּלָּם, לֹא יְבָרֵךְ אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת, (יב) וְאִם מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, וְהוּא הַדִּין אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה (יג) עַל כֻּלָּם הָוֵי כְּמַפְסִיק בֵּינֵיהֶם: הגה: וְכֵן אִם פָּשַׁט הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁלָּבַשׁ הַשֵּׁנִי צָרִיךְ לַחֲזֹר (יד) וּלְבָרֵךְ (ת''ה סי' מ''ה).
הַלּוֹבֵשׁ טַלִּית קָטָן וּמְבָרֵךְ עָלָיו כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו, דַּהֲלִיכָה מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת (טו) חֲשִׁיבָה הֶפְסֵק, וְאִם מִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אִם הָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה גַּם עַל טַלִּית גָּדוֹל וְלֹא הִפְסִיק בֵּינְתַיִם בְּשִׂיחָה אוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.
באר היטב
(טו) חשיבה הפסק. שיעור ההליכה לכשיהיה חשיבה הפסק הם כ''ב אמה. והוא מדברי תוס' בפרק אלו נאמרין והביאו הרמ''א לקמן סימן קס''ו ועיין בתשובת בית יעקב סי' ט''ז ובט''ז ס''ק י'. ובתשובת חכם צבי סי' קנ''ח מה שתמה ע''ז. ועי' בספר בני חייא מה שתירץ על זה ועיין בחות יאיר רכ''ז. ובמ''א סי' קס''ו ס''ק ג'. כתב המ''א נ''ל דאם שניהם בבית אחד לא חשיב הפסק מחדר לחדר ע''ש. וט''ז פסק דאפי' הליכה מביתו לבהכ''נ לא הוי הפסק אם לא שפסק בדברים אחרים או שח או מניח תפילין בנתיים א''כ ברכת תפילין הוי הפסק בין טלית קטן לגדול אבל הילוך לחוד לא הוי הפסק ע''ש ועיין בשיורי כנה''ג שהאריך:
וְאִם פָּשַׁט טַלִּיתוֹ אֲפִלּוּ הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ מִיָּד, צָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְעַטֵּף בּוֹ: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מְבָרְכִין אִם הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ (אָגוּר סִימָן ל''ד) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא כְּשֶׁנִּשְׁאַר עָלָיו (טז) טַלִּית קָטָן וְהָכֵי נוֹהֲגִין (שָׁם) עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן כ''ה סָעִיף י''ב.
באר היטב
(טז) טלית קטן. וט''ז כתב לענין מעשה ודאי ספק ברכות להקל ואין לברך שנית אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו אפילו לא נשאר עליו טלית קטן כמו שפסק רמ''א סי' כ''ה לענין תפילין באם הי' דעתו עליו דא''צ לחזור ולברך ע''כ. ומ''א כתב דברי הב''ח עיקר שכתב דמהר''ח איירי בשהסירו סתם לכן כשנשאר עליו טלית קטן עדיין לא הסיח דעתו מן המצות ע''ש. משמע נמי באם דעתו לחזור ולהתעטף אפי' לא נשאר עליו טלית קטן א''צ לברך ומינה אם לא היה דעתו ללבוש מיד לא מהני אם נשאר עליו טלית קטן וצריך לברך ואז א''צ לבדוק הציצית כשחזר ולובשו מ''א סי' י''ג ס''ק ה' ועיין מ''א סי' זה. ולכ''ע אם פשט טליתו בבוקר ונשאר עליו טלית קטן וחוזר ולובש טליתו במנחה אע''פ שהיה בדעתו כשפשטו בשחרית לחזור וללבוש במנחה אפי' הכי צריך לברך משום דשהה כ''כ. ע''ת וכ''כ בשכנה''ג בהגהת ב''י ס''ה ע''ש שהאריך:
באר היטב
(יב) ואם מפסיק ביניהם. פירוש אם שח ביניהם. ודוקא שלא לצורך לבשה אבל אם אמר תנו לי בגד ללבוש וכה''ג שהוא צורך לבישה אין צריך לחזור ולברך. ע''ת ועמ''א: (יג) על כולם. משמע דאשעת ברכה דוקא קפיד שיכוין על כולם אבל אם בירך ע''ד בגד אחד וקודם שהלבישו הביאו לו עוד אחד ונמלך גם כן עליה ללובשו חייב לברך שנית על לבישה השנית. וט''ז הניח בצ''ע עיין שם וע''ת פסק בפשיטות דאין צריך לחזור ולברך וכן כתב פרישה לי''ד סימן י''ט עיין שם: (יד) ולברך. מגן אברהם חולק ופסק דאין צריך לברך אם דעתו עליו: