(ט) דלא הדרי בעינייהו. ואם שאל לו חוטין שיחזירו לו בעין אין מברכין עליהם דלא הוי משלהם וא''ל דלמאי נ''מ השאילן לו די''ל דהיה סבר שיעשה בו מלאכה אחרת להכי דוקא חוטין אבל ציצית מתוקנת אה''נ דשרי. מ''א:

(י) פסול לציצית. עיין מ''א ובספר בני חייא. כתב ע''ת דצמר שהיה עליה בשעת השתחויה נאסרת וכ''ש מה שגדל אח''כ ע''ש. ובני חייא כתב מה שגדל אחר שנעבד מותר ע''ש וכ''כ הט''ז סי' תרמ''ט ס''ק ה' ע''ש והאי פסול פי' אפי' בדיעבד. בני חייא:

(יא) הטלית. כ' הב''י בשם ב''ה די''א דיעשה ב' נקבים כמו צירי ויטיל הציצית בתוכם ויוציא אותן לצד אחד וכו' והבא להחמיר על עצמו בכיוצא בזה אינו מן המחמירים אלא מן המתמיהים דמיחזי כיוהרא עכ''ל ב''י. וב''ח כ' דבטלית קטן יעשה ב' נקבים דבזה לא מחזי כיוהרא כיון שאין נראה כלל. וכ''כ בכוונות שהאריז''ל נהג כן. ועיין מ''א: (יב) מג' אצבעות. נ''ל דאם עשה הנקב למעלה מג' אע''פ שכשקשר הציצית עשה החוטין שעל הבגד קצרים ונתכפלו הכנפות והוא למטה מג' פסול וה''ה איפכא בקשר גודל כשר. מ''א: (יג) כנף. ואם לאחר שעשה בו ציצית חתך בנקב שיתלו הציצית למטה פסול משום תעשה ולמ''ה. טלית של צמר שהיתה מצוייצת כהלכתה ונמצא בגדיל של משי שעושין בשפת הטלית שהיו בו חוטין של פשתן והוצרכו לשלוף הגדיל לנתקו מן הטלית אם יש לפסול הציצית של טלית זה משום תעשה ולמ''ה עי' בתשו' גינת ורדים חי''ד בסופו שכ' דראוי להחמיר להתיר הציצית ולחזור ולקשרם ע''ש: (יד) ביושר. עמ''ש הט''ז ס''ק ט' על הב''י והמחבר בני חייא הליץ בעד רבינו ב''י ע''ש: