(טז) הטהורים. בתוס' דסוטה דף י''ז כתבו בשם הירושלמי דאפי' שאר ספרים שיש בהם שמות אסור לכתוב על עור בהמה טמאה מ''א. בתשוב' הרמ''ע סימן ל''ז כ' דיש מעלות דשל שליל מצוה מן המובחר ושל חיה יותר משל בהמה ובהמה שחוטה עדיף משל חיה נבילה ע''ש וכ''כ בשכנה''ג ובע''ת. אי בהמה טמאה שנולדה מטהורה אם עורותיה כשר לתו''מ או עור בהמה טהורה שנולדה מטמאה אי פסול לתו''מ עיין בתשובת יד אליהו סימן ב' שהאריך והעלה להחמיר. עור של בהמה רובעת ונרבעת אסור לכתוב תו''מ יד אליהו סימן ל''ה ע''ש:

(יז) לשתים. ר''ל דבשעת הכתיבה נסתם שהדיו עובר עליו ואין הנקב נרגש בקולמוס אע''פ שנראה נקב דק כנגד השמש כשר ב''ח מ''א שכנה''ג ע''ת אבל הט''ז כ' דבעינן שיהיה שם נקב קטן כ''כ שהדיו סותמו ואינו נראה כלל נגד השמש ע''ש. וכל זה קודם הכתיבה אבל אם ניקב לאחר הכתיבה אפי' נחלק האות לשנים כשר אלא דבעינן תינוק שיוכל לקרותו. ב''ח שכנה''ג ע''ת ט''ז ועיין סעיף ט''ז ובתשו' מטה יוסף ח''א סי' א' ובתשו' תורת חיים ח''ג בקונטרס עוללות הכרם:

(יח) קטנה. ורמ''י כ' שהסופרים שלהם עושין תיקון אחר שכל הקלפים הם שוים באורך אחד ובעובי אחד אלא שמניחים גליון בפרשיות הקצרות ע''ש. ועפ''ז שמעתי לתרץ מה שהקשה התוס' יו''ט במסכת שבת פרק ח' משנה ג' בד''ה שהיא שמע ישראל וכו' ע''ש די''ל דהתנא אתא לאשמועינן דלענין שבת א''צ שיהיה הקלף עב או עם הגליון כמו בתפילין רק השיעור הוא כדי לכתוב עליו רק פרשת שמע ישראל וא''צ גליון ואף שהקלף הוא דק וק''ל. ועיין בספר יד אהרן ובהלק''ט ח''א סי' רנ''ט: