(יט) קטנה. היינו י'..

(כ) הפשוטות. כגון ו' ז' או שנפסק רגל הנו''ן כצ''ל. וכ''כ בע''ת וכ''ה במרדכי וכ''כ המחבר יד אהרן ובקצת נוסחאות כ' או שנפסק רגל האל''ף והט''ז הרבה להקשות עליו והעלה דהך נפסק רגל הא' מקומו אח''כ מיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת אות כתיקונו או נפסק רגל הא' פסול ע''ש. והמ''א גורס רגל האחד ע''ש ואין לדבריו הבנה ועיין בספר תורת חיים בקונטרס עוללות הכרם: (כא) לא חכם. כ' הט''ז נ''ל דהך נפסק מיירי שנפסק קצת מאורך האות ולמטה לגמרי ולא נשאר ממנו רק החלק שקודם ההפסק אז תלוי בקריאת התינוק אם ספק לנו אם נשאר כשיעור של האות ההוא אבל אם נשתייר גם למטה מן ההפסק דהיינו שנעשה ההפסק ברחבו של רגל האות ואחר ההפסק נשאר עוד למטה חלק מן הרגל בזה לא מועיל תינוק דהתינוק יצרף מה שלמטה ממנו לחלק העליון ובאמת אין לו צירוף וזה דומה לנפסק רגל הא' אלא צריך לכסות את חלק הנשאר אחר ההפסק ואין זה דומה למ''ש הש''ע כאן דאין צריך לכסות שאר האותיות דבזה ודאי מודה דצריך לכסות ב''ח פסק דלא מכשרינן ע''י תינוק אא''כ שנכתב מתחלה כהלכתו האות ואח''כ נפסק אבל אם נכתב מתחלה כך לא מהני תינוק אע''ג דליכא נקב ע''ש וט''ז חולק עליו וכ' דאין חילוק בזה דאם אירע שכתב הסופר איזה אות פשוט ונסתפק לו אם הוא ארוך כשיעור שראוי להיות וא''א לו להגיה דהוי שלא כסדרן ודאי מראה לתינוק האות ע''ש ועיין בתשו' מטה יוסף ח''א סימן א' שהליץ בעד הב''ח ועיין בקונטרס עוללות הכרם: (כב) אותיות. משמע דבין מלפניו ומלאחריו א''צ לכסותו וכ''כ הב''ח בא''ע סי' קכ''ה ע''ש אבל מהרי''ט ח''ב בחלק י''ד סי' ל''ב כ' דלקמיה קאמר אבל מה שקודם לו צריך לכסות שאם יתחיל מתחלת המקרא סירכיה נקיט ואזיל וכן נהגו עכ''ל. וכתב היד אהרן דאף דתינוק שלא למד באותה פרשה אפ''ה צריך לכסות מה שלפניו דלא כספר גט פשוט סי' קנ''ה ס''ק פ''ג ע''ש: (כג) האות. ז''ל מהרי''ק שורש (פ''ט) [ס''ט] בדין אלפין שאין היו''ד שלהן נוגעת אל עצמה וכן נקודת הפ''א שאין נוגעת בגגה שהוא פסול ואין להכשירו ע''י קריאת התינוק שלא נאמרו דברים הללו אלא היכא שנפסק האות ובציר לה משיעורא כגון ו' קטיעה שאנו מסופקים אם הגיע לאורך ו' או אם כשיעור י' ולכן תועיל קריאת התינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך ו' יש לה מדלא קראה י' אבל היכא דפשיטא שאין האות נשאר בצורתה מה מועיל בראיית התינוק ועינינו רואות שאין האות בצורתה עכ''ל וכ''כ הריב''ש סי' ק''ך דלא מהני קריאת התינוק אלא היכא שהפסול הוא משום שזה האות נדמה לאות אחרת אבל היכא שהפסול הוא משום שנפסק צורתו לא מהני לכן אין להכשיר האלף שאין רגל השמאלי נוגע לקו האמצעי בשביל שהתינוק יקראנה אלף שהרי מפני הפירוד לא יטעה לומר שהוא אות אחרת דהיינו עין הפוכה עכ''ל ועיין סעיף כ''ה: (כד) ונפסק בו. להב''ח שכתבתי בס''ק כ''א אין חילוק בין נפסק בנקב בין נפסק שלא על ידי נקב אלא כשנראה הגויל החלק באמצע האות לא מכשרינן על ידי תינוק אא''כ שנכתב מתחלה כתיקונו ואח''כ נפסק האות אבל אם נכתב כך מתחלה לא מהני תינוק אע''ג דליכא נקב ולהט''ז צריך לומר דכאן איירי דוקא דנפסק ע''י נקב דאז יש חילוק הזה הואיל ואין מוקפת גויל. כי זהו לשון הב''י וא''ת והיכא מכשרינן באיפסק שום אות בנוקבא והא אמרינן בהקומץ כל אות שאין גויל מוקף לה מד' רוחותיה פסול וי''ל דהא דמכשרינן היינו דוקא בשנפסק אחר שנכתב דכיון דכשנכתבה היתה כשרה שהיה מקיפה גויל מד' רוחותיה אבל כשבתחלת הכתיבה היה שם נקב ונפסקה בו אע''פ שיש בו שיעור אות פסולה משום דמעולם לא הוקפה גויל ע''ש ובט''ז ודו''ק כתב בתשו' הר''י הלוי אם יש שריטה דקה בתוך האות ואינו עובר מעבר לגויל כשר כיון שאינו נראה אות חלוקה לב' עיין מטה יוסף ח''א סי' א': (כה) קלף. אע''פ שהיא ארוכה כראוי. מ''א:

(כו) האות. ואם היא מחסרה קוצה של אות או שנראה כאילו היא גופה של אות אע''פ שהאות ניכרת להדיא פסול רד''ך וכנה''ג ופר''ח בא''ע סי' קכ''ה ס''ק ט''ו חולק עליו וכ' ואיני רואה טעם בהוראה זו דאי כשנתעבה הגג או הירך באותו טפת דיו שנפל בגוף האות מה בכך ויוכל לתקנו ולחזור לעשות כך בקולמוס ואין כאן חק תוכות וכן כשקוץ קטן כל דהוא יוצא חוץ לאות באופן שאין משנה מצורת האות כלל וגם האות ניכרת ללא חכם ולא טיפש גם בזה נ''ל להכשיר עכ''ל. וכ''נ דעת הע''ת ע''ש אם נפלה טפת דיו אפי' מחק הטיפה לגמרי וגמר האות ע''י כתיבה פסול דבעי שיהא כל האות ע''י כתיבה רד''ך. נפלה טיפת דיו והיא עשויה כמין חצי אות לא אשכחן מאן דשרי להשלים האות ע''י כתיבה הר''מ אלשקר סי' ה' אבל הב''י בא''ע סי' קכ''ה מכשיר. וכ''פ רמ''א שם ס''ד: כ' מהריק''ש בא''ע סי' קכ''ה דאם עשה תיבה תלוקה שנראה כב' תיבות והיה בצד של החלקים שי''ן של ג' ראשים ועשאה ד' ראשין והאריכה בכך למלאות החלל שבאמצע חלקי התיבה ואח''כ גרר מראשי השי''ן האמצעים ונשארה שי''ן של ג' ראשים עשויה מאליה כשר ולא נראה חק תוכות ומ''מ יותר טוב למחוק הראש הראשון קודם כתיבת הראש שהאריך בו השי''ן ומהר''ם בן חביב שם ס''ק ל''ה ופר''ח שם ס''ק ט''ו דחו דבריו וכתבו דבכה''ג מיקרי חק תוכות ופסול ע''ש והתיקון השני עיקר. אם כתב ב' תיבות בתיבה א' ע''י אות יתירה ביניהם כגון שהיה צריך לכתוב בחוזק יד והוסיף ק' בין תיבות חוזק לתיבת יד כגון זה בחוזקק יד או שכ' בבחוזק שהוסיף ב' בתחלת תיבת בחוזק מותר למחוק הבי''ת והקו''ף שביניהם ואין בכך פיסול משום חק תוכות. גט פשוט סי' קכ''ה ס''ק ל''ו. אם נדבק רגל הה''א כחוט השערה דק מאוד ותינוק דלא חכם ולא טיפש יודע שהוא ה''א מי שיקל להפריד הרגל לבד לא אמחה בידו הרלנ''ח סי' א' וצ''ז. והרד''ך בית א' חל''א ופר''ח בע''ע סי' קכ''ה ס''ק י' חלקו עליו שאין להורות קולא בדבר וראוי לגעור במי שעושה כן. וכ''כ הע''ת מאחר שנראה לעין שלא נשאר צורת האות אע''פ שהוא דק אטו בדק או בעב תלוי אם הוא דבוק מה לי עב או דק. אם נפלה טפת דיו תוך חלל הב' ונראי' כפ' או שאין שם ב' עליה או שנפלה לתוך אות אחרת ואין שמה עליה אין תקנה למחוק ב''י. ב' ביתין הסמוכים בתיבה אחד שנדבקו בתחתיהן ונפסדה צורת האות למראית העין שאינה ניכרת אם הוא בי''ת או כ''ף אין תקנה לגררה להפריש הדיבוק דמיקרי חק תוכות כי אם במחיקת הרגל השני ויחזור ויכתבנו דבר שמואל סי' פ''ט. אם נטף שעוה וסלקה מותר אף ע''פ שהאות אינה ניכרת יוכל לגרור השעוה ולסלקה ואין כאן חק תוכות. פר''ח וכ''כ המ''א: (כז) לגרור. אפי' מעביר הקולמוס לאחר שחק תוכו אינו מועיל. ע''ת: (כח) כ''ף. וה''ה איפכא: (כט) תוכות. ודוקא חקיקה פוסלת בו אבל אם כ' רי''ש דומה לדל''ת ורוצה להוסיף עליו דיו לעשותו עגול דתהוי רי''ש וכן בעשה רי''ש במקום דל''ת יש תקנה להוסיף עליו דיו ולעשותו מרובעת ומותר וה''ה מבית לכ''ף או איפכא נמי דינא הכי וכל זה דיש תקנה לתקנו היינו קודם שכ' אות אחריו אבל לא אח''כ דאז הוה שלא כסדרן ופסול בתפילין. תפילין שנזדמן לסופר לכתוב בפרשה פשוטה בסוף להשלים משך רוחב השיטה האריך והמשיך גגה של כ''ף עד שהגיע לסוף השיטה ונמצאת רוחב הגג דומה לדל''ת גדולה או רי''ש גדולה מה דינו עיין הר''י הלוי סי' פ''א ועיין ס''ק שלאחר זה. ובתשו' גינת וורדים חא''ח כלל ב' סי' ט'. ובתשו' דבר שמואל סי' קס''ג: