ההלכה היומית
יום שני חקת ד' תמוז תשפ"ה
סימן לב - סדר כתיבת התפלין
סעיף מ"ב

שִׁי''ן שֶׁל תְּפִלִּין, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּעוֹר הַבָּתִּים שֶׁל רֹאשׁ כְּמִין שִׁי''ן בּוֹלֶטֶת מִקִּמְטֵי (סא) הָעוֹר, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, שֶׁל (סב) יָמִין הַמֵּנִיחַ שֶׁל ג' רָאשִׁים, וְשֶׁל שְׂמֹאל הַמֵּנִיחַ שֶׁל (סג) אַרְבַּע רָאשִׁים: הגה: מִיהוּ אִם הָפַךְ אֵינוֹ נִפְסָל (מָרְדְּכַי וּסְמַ''ג וְתוֹסָפוֹת פ' הַקוֹמֵץ).

באר היטב

(סא) העור. ולא ע''י דפוס. ט''ז וב''ח ע''ת עמ''א: (סב) ימין המניח. ואם הוא איטר לא ישנה ובתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן. מ''א: (סג) ד' ראשים. ב''ח וע''ת והרמ''ע פסקו דצריך ליזהר שלא יגעו היודי''ן למטה בשי''ן ומ''א פסק דצריכים ליגע היודי''ן למטה בשי''ן ע''ש וכ''פ הרמ''א סעיף מ''ג:

סימן לב - סדר כתיבת התפלין
סעיף מ"ג

חָרִיץ שֶׁל שִׁי''ן דְּהַיְנוּ חֻדָּהּ לְמַטָּה יַגִּיעַ עַד מְקוֹם הַתֶּפֶר: הגה: וְכֵן הַיּוּ''ד שֶׁבַּשִּׁי''ן צָרִיךְ לִגֹּעַ לְמַטָּה בְּשׁוּלֵי הַשִּׂי''ן (סְמַ''ג) וְלֹא יִמְשֹׁךְ הַשִּׁי''ן הַרְבֵּה אֶלָּא שֶׁגַּם שׁוּלֵי הַשִּׁי''ן יִהְיֶה נִרְאֶה עַל הַתֶּפֶר (בָּרוּךְ שֶׁאָמַר).

סימן לב - סדר כתיבת התפלין
סעיף מ"ד

תִּתּוֹרָא (סד) דִּתְפִלִּין, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי. וְהַיְנוּ שֶׁיָּשִׂים עוֹר לְמַטָּה לְכַסוֹת פִּי הַבָּתִּים, וְנִרְאֶה כְּעֵין דַּף שֶׁל גֶּשֶׁר הַנִּקְרָא תִּתּוֹרָא. מַעְבַּרְתָּא דִּתְפִילִּין, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי. וְהַיְנוּ שִׁעוּר הַתִּתּוֹרָא יְהֵא אָרֹךְ מִצַּד אֶחָד, וְיַעֲשֶׂה בּוֹ הַמַּעְבַּרְתָּא, כֵּיצַד, יַחְתְּכֶנּוּ מִשְּׁנֵי צְדָדִים שֶׁלֹּא תְּהֵא רְחָבָה כְּמוֹ רֹחַב הַתִּתּוֹרָא, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר רִבּוּעַ הַתִּתּוֹרָא וּבְאוֹתָהּ מַעְבַּרְתָּא עוֹבֶרֶת הָרְצוּעָה וְעַל שֵׁם כָּךְ נִקְרֵאת מַעְבַּרְתָּא. גַּם בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד יַעֲשֶׂה תִּתּוֹרָא וּמַעְבַּרְתָּא. יְגַלְגֵּל כָּל פָּרָשָׁה מִסוֹפָהּ לִתְחִלָּתָהּ, וְכוֹרְכָהּ בִּקְלָף (סה) קָטָן, וְיֵשׁ מַקְפִּידִין מִלְּכָרְכָן אֶלָּא בִּקְלָף כָּשֵׁר, וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי שֶׁיִּכְרֹךְ עָלֶיהָ שְׂעַר בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה הַטְּהוֹרִים: הגה: וְנוֹהֲגִין לִכְרֹךְ שֵׂעָר עַל הַפָּרָשָׁה וְאַחַר כָּךְ כּוֹרְכִין עָלָיו קְלָף כָּשֵׁר וְחוֹזְרִים וְכוֹרְכִים עָלָיו שֵׂעָר (אָגוּר סי' ס''ח) וְנָהֲגוּ שֶׁיִּהְיֶה שֵׂעָר זֶה שֶׁל עֵגֶל, וְאִם לֹא מָצָא שֶׁל עֵגֶל כּוֹרֵךְ בְּשֶׁל פָּרָה, אוֹ שֶׁל שׁוֹר, וְרוֹחֵץ הַשֵּׂעָר הֵיטֵב בִּתְחִלָּה עַד שֶׁיְּהֵא נָקִי. קְצָת שֵׂעָר זֶה צָרִיךְ שֶׁיֵּרָאֶה חוּץ (סו) לַבָּתִּים.

באר היטב

(סד) דתפילין. המחבר כ' סתמא דהיינו שישים עור למטה ולא ביאר שיהא התיתורא מעור הבתים או אפי' מעור בפני עצמו כמו שנהגו הסופרים עכשיו אלא מדסתם משמע דכל גוונא כשר וכ''כ הרא''ש והטור דבכל גוונא כשר. עיין ע''ת: (סה) קטן. ואם לא כרכם כשר בדיעבד אם אין לו אחרים. ב''ח מ''א: (סו) לבתים. וטוב שיניח אצל פ' והיה אם שמוע בצד הפונה לפרשת קדש. של''ה עמ''א:

יום שני חקת ד' תמוז תשפ"ה

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן