צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בִּכְתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה (א) צוּרַת שׁוּם אַחַת מֵהֶן וְלֹא תִּדְמֶה לְאַחֶרֶת. הגה: וּלְכַתְּחִלָּה יִכְתֹּב בִּכְתִיבָה תַּמָּה כַּמְבֹאָר בַּטּוּר וּבִשְׁאָר פּוֹסְקִים, וְהוּא יָדוּעַ אֵצֶל הַסּוֹפְרִים מִיהוּ אִם שִׁנָּה בְּצוּרַת הַכְּתָב אֵינוֹ פָּסוּל.
כָּל אוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת גֹּלֶם אֶחָד, לְכָךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּנְּקֻדָּה שֶׁעַל הָאֶלֶף שֶׁהִיא כְּמִין יוֹד, וּבַנְּקֻדָּה שֶׁתַּחְתֶּיהָ וּבְיוֹדֵ''י הַשִּׁי''ן וְעַיִ''ן וַאֲחוֹרֵי צַדִּ''י שֶׁיְּהוּ נוֹגְעוֹת בָּאוֹת, וּבְאַחַת שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת פְּסוּלִין. וְכֵן בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת, חוּץ מֵהֵ '' א וְקוֹ''ף שֶׁאֵין (ב) לִגֹּעַ הָרֶגֶל בַּגַּג, וְאִם נָגַע פָּסוּל.
באר היטב
(ב) ליגע. בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס''ת שע''ג הבימה כשקורא בו וב''ח כ' בשם ב''ש ברחוק אמה וגם לא ירחיקה יותר מעובי הגג:
צָרִיךְ לְתַיֵּג (ג) שַׁעַטְנֵ''ז גֵּ''ץ וְהַסוֹפְרִים נָהֲגוּ לְתַיֵּג אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת, וְאִם לֹא תִּיֵּג אֲפִלּוּ שַׁעַטְנֵ''ז גֵּ''ץ (ד) לֹא פָּסַל:
באר היטב
(ג) שעטנ''ז ג''ץ. צריך שיהיו התגים נוגעים בגוף האותיות וכל אחד נפרד מחבירו מ''ע סי' ל''ה גם לא ידביקן בסוף האות כ''א באמציעתן. ואם אינן נוגעים בגוף האותיות או שנוגעין זה בזה פסולים מיהו אם ידענו שכתבן מומחה תלינן שנפרד אחר שנכתב ומכשירים הרמ''ע מ''א ע''ש שהעלה דאם עשה חית כזה כשרה אפי' האריך בה אף על פי שאינה מרובעת כשרה וע''ל סי' ל''ב ס''ק מ': (ד) לא פסל. והב''ח פוסל אם לא תייג שעטנ''ז ג''ץ. ונ''ל דטוב לתקנם אחר כך ואפי' בתפילין מועיל תיקון ואין בזה משום שלא כסדרן וכ''כ ע''ת ובשכנה''ג ועיין ט''ז (ובס' ברוך שאמר מביא פוסקים רבים לפסול אם לא תייגן וכ' בתשו' רד''ך דה''ה אם הותירו על הג' זיינין שהוזכרו בש''ס דפסול. כ' בס' אגרת הטיול שעטנ''ז הוא אותיות שטן ע''ז והם ב' מקטרגים גדולים וזהו גם כן סוד של שעטנ''ז ג''ץ כי ג''ץ גם כן שם של מקטרג אחד והתגין שעליהם הם כמו חרב וחנית להנצל מהם:
באר היטב
(א) צורת. כתב ב''ש דלמ''ד יעשה בראשה כמין ו' ולא י'. מ''א: