גָּדוֹל (א) שְׂכַר מִצְוַת תְּפִלִּין, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָם הוּא בִּכְלַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל (ב) בְּגוּפָן.
מִצְוָתָן לִהְיוֹתָם עָלָיו כָּל הַיּוֹם אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁצְּרִיכִים גּוּף נָקִי שֶׁלֹּא יָפִיחַ בָּהֶם, וְשֶׁלֹּא יַסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לִזָּהֵר בָּהֶם, נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם כָּל (ג) הַיּוֹם. וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ כָּל אָדָם לִזָּהֵר בָּהֶם לִהְיוֹתָם עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.
באר היטב
(ג) היום. ומ''ע כתב שתיקן להניחם שנית במנחה. ובערב שבת לא יניחם של''ה ויניח תפילין דר''ת במנחה:
קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלִּין בְּטָהֳרָה שֶׁלֹּא יִישַׁן בָּהֶם וְלֹא יָפִיחַ בָּהֶם, הגה: וְשֶׁלֹּא לִכָּנֵס בָּהֶן לְבֵית הַכִּסֵּא (רַשִׁ''י פ' לוּלָב הַגָּזוּל) חַיָּב אָבִיו לִקְנוֹת לוֹ תְּפִלִּין לְחַנְּכוֹ: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַאי קָטָן דַּוְקָא שֶׁהוּא בֶּן י''ג (ד) שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד (בַּעַל הָעִטּוּר) וְכֵן נָהֲגוּ וְאֵין לְשַׁנּוֹת (דִּבְרֵי עַצְמוֹ):
באר היטב
(ד) שנים. והב''ח חולק וכתב דקטן הלומד תלמוד ויודע לשמור את עצמו חייב אביו לקנות לו תפילין גם הר''ש הלוי חלק א''ח סי' א' פסק משהגיע לעשר שנים חייב לחנכו במצות תפילין ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודש הי''ג שנים. מ''א:
באר היטב
(א) שכר. בש''ס איתא דמאריך ימים. ובשמושא רבא איתא שהוא מובטח שהוא בן עה''ב ושאין גיהנם שולטת בו ושעונותיו נמחלים לו. וכתב הרא''ש אם זהיר בתפילין כף זכות מכרעתו. ואם פשע בהם כף חובה מכרעתו. שאין לך גדול במצות עשה יותר מתפילין. חרש המדבר ואינו שומע. או שומע ואינו מדבר חייב להניח תפילין אבל אינו שומע ואינו מדבר אין מוחין בידו מלהניחם אם רוצה. ע''ת וכ''כ בשיורי כנה''ג סי' ל''ח. והבאר היטב אשר לפני לא העתיק היטב ע''ש: (ב) בגופן. ודוקא שאינו מניחם בשביל ביזוי מצוה אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושתן אף ע''ג דעבירה היא בידו דבקל יוכל ליזהר בהם בשעת ק''ש ותפלה מ''מ לאו בכלל פושעי ישראל הוא. הרא''ש: