אִם הִתְנָה (ה) עֲלֵיהֶם מִתְּחִלָּה, אֲפִלּוּ לְבָשָׁן אָדָם, יָכוֹל לְשַׁנּוֹתָן, אֲפִלּוּ מִשֶּׁל רֹאשׁ לְשֶׁל יָד.
סוּדַר דְּאַזְמְנֵהּ לְמֵצַר בֵּיהּ תְּפִלִּין (ו) לְעוֹלָם, וְצַר בֵּיהּ תְּפִלִּין חַד (ז) זִמְנָא, אָסוּר לְמֵצַר בֵּיהּ זוּזֵי: הגה: וְאִם הִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּה בְּכָל עִנְיָן (ח) שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר' יְרוּחָם ומהרי''א) וּקְלָף הַמְעֻבָּד לְשֵׁם תְּפִלִּין אָסוּר לִכְתֹּב עָלָיו דִּבְרֵי חֹל, דְּהַזְמָנָה כִּי הַאי גַּוְנָא לְגוּף הַקְּדֻשָּׁה מִלְּתָא הִיא (רַ''ן ס''פ נִגְמַר הַדִּין) אַזְמְנֵהּ וְלֹא (ט) צַר בֵּיהּ, אוֹ צַר בֵּיהּ וְלֹא אַזְמְנֵהּ, שָׁרֵי לְמֵצַר בֵּיהּ זוּזֵי:
באר היטב
(ו) לעולם. ואם עשה כיס לשם תפילין אפי' צר ביה ע''ד לפנותו אסור וה''ה אם היה כיס והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין וצר ביה על דעת לפנותו אסור עד שיטול מה שחידש ואם צר ביה חדא זימנא אדעתא למיצר בו לעולם אפילו לא אזמניה אסור מ''א ע''ש. ועי' בתשו' שער אפרים סימן כ''א שהעלה דכל מה שהוא עודף על מקום הנצרך לתפילין לא מקרי צורך תפילין לכן התיר שם בכיס התפילין שיש לו ב' כיסין זה תחת זה דמותר להניח התפילין למטה ומעות בכיס שהוא למעלה ממנו ע''ש: (ז) זמנא. נ''ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן דקטן יש לו מעשה ואין לו מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואם גנב בגד ועשה ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו. מ''א: (ח) שרי. ובסתם אסור אם כן לא יפה עושים המשתמשין בשק של תפילין כשהולכין בדרך אלא דנראה ללמד זכות דאותן אנשים מסתמא הוי כמתנה בפי' וכן בההיא שכתב רמ''א כאן דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול ואנו רואין בכל יום שהסופרים כותבים על הקלפים שלהם כתובות וגיטין ושאר דברי רשות אלא ודאי דמסתמא כשהסופרים מתקנים אותו תחלה דעתם להשתמש בהן הן לדבר קדושה הן לדבר רשות ולפ''ז פשיטא דמותר לכתוב גט על קלף שנעבד לשם ס''ת וכ''מ בא''ע סימן קכ''ד ס''ב מ''א ט''ז עיין ב''ח וע''ת ומיהו אם התחיל לכתוב על הקלף או על הנייר דבר קדושה אסור לכתוב אחר כך עליו דברי חול ולא מהני תנאי וכל זה בקדושה כגון תפילין וס''ת אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפי' בעודן בקדושתן כמ''ש בסי' קנ''ד ס''ח אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ''ש בסי' קנ''ד. ותשמישי מצוה כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה אפי' עשאן לכך לא מיתסרי ומותר להשתמש בהן חול אפי' בלא תנאי ע''ש: (ט) צר ביה. לפי שעה ולא אזמניה להיות שם לעולם:
אָסוּר לִכָּנֵס לְבֵית הַכִּסֵא קָבוּעַ לְהַשְׁתִּין בִּתְפִלִּין (א) שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה בָּהֶם צְרָכָיו, וְאִם אוֹחֲזָן (ב) בְּיָדוֹ, מֻתָּר לְהַשְׁתִּין בָּהֶם בְּבֵית הַכִּסֵא קָבוּעַ: הגה: וְהַיְנוּ דַּוְקָא כְּשֶׁמַּשְׁתִּין מְיֻשָּׁב דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְנִצּוֹצוֹת, אֲבָל מַשְׁתִּין מְעֻמָּד פְּשִׁיטָא דְּאָסוּר, דְּלֹא עָדִיף מִבֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי, וְה''ה אִם מַשְׁתִּין מְיֻשָּׁב אוֹ בְּעָפָר תָּחוּחַ דְּלֵיכָּא נִצּוֹצוֹת, בְּבֵית הַכִּסֵּא עֲרַאי נָמֵי שָׁרֵי, וְאֵין חִלּוּק בֵּין קֶבַע לְעֲרַאי לְעִנְיָן זֶה, אֶלָּא דְּבֵית הַכִּסֵּא קָבוּעַ מִסְּתָמָא עוֹשֶׂה צְרָכָיו (ג) מְיֻשָּׁב, וּבֵית הַכְּנֶסֶת עֲרַאי מִסְּתָמָא עוֹשֶׂה מְעֻמָּד, הוֹאִיל וְאֵינוֹ נִפְנֶה (ד) לִגְדוֹלִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם נ''י וּמִגְדּוֹל עֹז): וּבְבֵית הַכִּסֵא עֲרַאי מֻתָּר לְהַשְׁתִּין בָּהֶם כְּשֶׁהֵם בְּרֹאשׁוֹ, אֲבָל אִם אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ אָסוּר לְהַשְׁתִּין בָּהֶם מְעֻמָּד, אֲפִלּוּ אִם תּוֹפֵס אוֹתָם בְּבִגְדּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁפְשֵׁף בְּיָדוֹ נִיצוֹצוֹת שֶׁבְּרַגְלָיו, אֶלָּא חוֹלְצָן בְּרִחוּק (ה) ד' אַמּוֹת וְנוֹתְנָם לַחֲבֵרוֹ. וּמִדִּבְרֵי הַרַמְבַּ''ם נִרְאֶה שֶׁאָסוּר לְהַשְׁתִּין כְּשֶׁהֵם בְּרֹאשׁוֹ, בֵּין בְּבֵית הַכִּסֵא קָבוּעַ בֵּין בְּבֵית הַכִּסֵא עֲרַאי, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לִדְבָרָיו.
באר היטב
(א) שבראשו. ה''ה דבזרועו נמי אסור מה''ט והא דנקט בראשו בא למעט אם אוחזן בידו רי''ו מ''א ועיין נ''ץ ובתשובת בית יעקב סי' ק''ע כתב דוקא בראשו מפני שהם בגלוי אבל בשל יד שהם מכוסים שרי דלא גרע מאוחזן בבגדו ובידו ע''ש והמחבר יד אהרן חולק עליו והעלה להלכה בין בשל יד או של ראש אסור לכנס לב''ה והסכים עם המ''א ונ''צ וכ''כ בספר בני חייא ועיין תוס' דמנחות דף ל''ה ע''ב בד''ה אלו תפילין שבראש וכו' שהר''י דאורלינ''ש מסופק אם צריך לחלוץ תפילין של יד כשנכנס לב''ה ע''ש (ועי' בספר אליהו רבה פילפול ארוך מזה): (ב) בידו. רצה לומר בבגדו ובידו כנגד לבו כמ''ש בסעיף ה'. ט''ז: (ג) מיושב. לכן כשהם בראשו אסור אפילו להשתין גזירה שמא יעשה צרכיו: (ד) לגדולים. לכן בבה''כ עראי מותר דלא גזרינן שמא יפנה בהם: (ה) ד''א. וכ''כ הטור וקאי ארישא דהיינו בבה''כ קבוע דאסור להשתין כשהם בראשו אלא חולצן ברחוק ד''א וממילא שמעינן בבה''כ ארעי דאסור כשהם בידו אין תקנה רק שיתנם לחבירו אבל מ''מ א''צ להסיר מידו ברחוק ד''א ט''ז מ''א ובתשובת מטה יוסף ח''ב סימן ה' הבין שמ''ש הטור אלא חולצן ברחוק ד''א קאי נמי לבה''כ עראי ומש''ה הרבה להקשות ע''ש ולא דק ועי' ב''ח:
באר היטב
(ה) עליהם. אפי' אם התנה רק אם יצטרך לעשות ממנו של יד שיעשה מהני התנאי וכ''ש אם מתחלה אומר שאינו עושה של ראש אלא לפי שעה דמהני. מהר''י: