אִם רוֹצֶה לִכָּנֵס לְבֵית הַכִּסֵא קָבוּעַ לַעֲשׂוֹת (ט) צְרָכָיו, חוֹלְצָן בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ בְּלֹא צְרָכָיו (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַב הַאי) וְטוֹב לְהַחְמִיר. וְגוֹלְלָן בָּרְצוּעוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאוֹחֲזָן (י) בִּימִינוֹ וּבְבִגְדּוֹ כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּהֵא רְצוּעָה יוֹצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ טֶפַח, וּכְשֶׁיּוֹצֵא מַרְחִיק ד' אַמּוֹת וּמְנִיחָן.
הָיָה לָבוּשׁ בִּתְפִלִּין וְהֻצְרַךְ לְבֵית הַכִּסֵא בַּלַּיְלָה אוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, שֶׁאֵין שְׁהוּת לַהֲנִיחָם עוֹד אַחַר שֶׁיָּצָא, לֹא יִכָּנֵס בָּהֶם גְּלוּלִין בְּבִגְדּוֹ, וַאֲפִלּוּ לְהַשְׁתִּין מַיִם בְּבֵית הַכִּסֵא קָבוּעַ, אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, חוֹלְצָן וּמְנִיחָן בִּכְלִי אִם הָיָה בּוֹ טֶפַח, אוֹ בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ כֶּלְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ טֶפַח, וְאוֹחֵז הַכְּלִי בְּיָדוֹ, וְנִכְנָס.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּבֵית הַכִּסֵא שֶׁבַּשָּׂדֶה, אֲבָל בְּבֵית הַכִּסֵא שֶׁבַּבַּיִת לֹא יַכְנִיסֵם כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לַהֲנִיחָם בְּמָקוֹם (יא) הַמִּשְׁתַּמֵּר.
באר היטב
(יא) המשתמר. משמע אפי' בכיסן לא יכניסם. אבל להשתין בב''ה עראי אם הם בכיסן שרי אף להרמב''ם עמ''א ומשמע בגמרא דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שלובשן כל היום ואי אפשר להטריח אבל שאר ספרים אסור להכניסן אפי' בב''ה שבשדה מיהו אם הם בכיס שרי להכניסן חוץ מספר תורה שאסור. מ''א:
באר היטב
(ט) צרכיו. והא דנקט הטור והש''ע סעיף א' אסור ליכנס להשתין וכו'. לרבותא נקט להשתין אע''פ שהוא חייו של אדם אפ''ה אסור ליכנס וכ''ש שלא לצורך. עמ''א: (י) בימינו. אבל לא בשמאלו מפני שצריך לקנח בה כמ''ש סי' ג' והא ליכא ניצוצות כיון שמיירי בב''ה קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב. כ' הרמ''ע סימן נ''ט דמותר ליכנס בתפילין למבואות המטונפות אפילו יש מקום מטונף להדיא וטוב לכסותו בכובע. ואם רוצה לחלצן ולחזור ולהניחן ש''ד. עמ''א: